שַׁלְוָה / שַׁבֶּס-גּוֹי /

הראשון זועק: ביום שבת למרעית עין ישנה שלוה אך הרוע נותר.

השני: ידי דודתך ואביך ממהרות לכסות עיניך מפני העובד הזר בשבס.

תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב ומיטיב לך, שבוע טוב ומבורך.

.

דני, יקר, 

אני חשבתי שכולם יודעים אֶת המשמעוּת ואֶת תפקידיו של

השאבס-גוי, או: גוי-של-שבת. הרי נעזרים בו, משתמשים בוֹ, 

לקראת פסח: "מוכרים" אֶת כל החמץ, כולל כלים שלא מכשירים, 

לאדם לא-יהודי - אצלנו, לרוב: לערבים, - ומקבלים הכול 

בחזרה אחרי הפסח. 

עכשיו אסביר גם לשאר חברינו שהגיבו. 

תודה רבה-רבה-רבה על תגובתךָ!

שבוע טוב והרבה בריאוּת לךָ. <לב>

רבקה

---

איזו מן שלווה - שבת בבוקר - 
אבל - 
הרוע נוחר - 

כל כך הרבה משמע - אות

שבוע מחבק

גם נוחר  וגם מחרחר את מזימותיו האפלות, והצופים מתבוננים

.

אודי, יקר, 

כל מה שקשור לשאבס-גוי - אצלנו: גוי-של-שבת - הסברתי

לאביה. 

אנא, קרא אצלה. 

תודה רבה-רבה ושבוע טוב יותר. <לב>

רבקה

--- 

.

אביה יקרה, אהובה, 

הייתי בטוחה-בטוחה שכולם-כולם יודעים אֶת המשמעוּת ואֶת 

תפקידיו של השאבס-גוי, או גוי-של-שבת: 

הרי אצלנו הדתיים והחרדים נעזרים בהם לקראת פסח: "מוכרים"

לגוי, לרוב לערבי, אֶת החמץ ואֶת הכלים שלא יכולים להכשיר

ו"קונים" אותם בחזרה בסוף החג. 

בד"כ הגוי-של-שבת מבצע אֶת כל הפעולוֹת שאסורות ליהודי

על פי הדת, כמו הדלקת חשמל, לבשל, וכדומה, בשבתות 

ובחגים. כיום מדובר בעובדים הזרים, שאינם יהודים. 

מקור הכינוי "שאבס-גוי" בגלוּת האשכנזית. 

אמשיך להסביר לשאר החברים שהגיבו. 

תודה רבה-רבה-רבה על תגובתךְ ושבוע טוב יותר, אביה אהובה. 

<לב>

רבקה

---

1. 

השיר מתאר מצב של שקט מדומה בשבת בבוקר. השלווה הזו היא רק חזותית, והיא מסתירה בתוכה כוח הרסני הנמצא במצב של רגיעה זמנית. השיר מעורר תחושה של חרדה ומתח, שכן השקט הזה הוא רק רגע לפני שמשהו עלול להשתנות.

2. השיר מציג זיכרון ילדות על ניגודים בולטים: בין קודש לחול, בין משפחה לאדם זר, בין שמחה לפחד. ההורים מכסים את עיניה שלך (הילדה) , ככל הנראה כדי למנוע ממנה לראות את המתרחש ולהתמודד עם הסתירה שבין האמונה לבין המציאות.

תודה רבקה יקרה על שירים עם הרבה חומר למחשבה על המציאות בה אנו חיים ועל זיכרונות מהעבר שיש להם השפעה שנשארת גם אחרי הרבה שנים.

שבוע טוב ושקט ושנשמע בשורות טובות.

שמוליק

.

שמואל, איש יקר, 

הייתי בטוחה שכולם יודעים אֶת המשמעוּת ואֶת התפקיד של 

השאבס-גוי, או גוי-של-שבת. 

הרי בארץ, לקראת פסח, "מוכרים" אֶת כל החמץ ואֶת הכלים

שלא יכולים להכשיר לגוי - לרוב, ערבי - ו"קונים" אותו שוב 

אחרי החג. סמלית, ברור. 

אצל המשפחות הדתיות-חרדוֹת, העובד הזר הוא השאבס-גוי:

מפעיל אֶת החשמל, מבשל וכד' בשבתות וחגים. (כן, כן: 

המצווה של שמירת שבת גם לגר וכו' לא זכורה אצל רבים.)

שאבס-גוי הוא ביטוי גלותי אצל יהודֵי אשכנז. 

עכשיו אני מסבירה לכל אחד מכם אֶת המושג. 

תודה רבה-רבה-רבה ושבוע טוב יותר, שמואל יקר. <לב>

רבקה

---

הרוע נוחר בשבת, יום מנוחה. ואת רואה בבירור את הצביעות, את עקיפת החוקים בדרכים כשרות לכאורה. לא בכדי דודתך ואביך מבקשים לכסות את עיניך, כדי לא לראות בצורה כה מפוקחת. 

.

גליתי יקירתי האהובה, 

אַתְּ כֵּן מכירה אֶת המושג של שאבס-גוי, או גוי-של-שבת? 

אִם לאו, אסביר גם לךְ, כפי שאני עושה עכשיו אצל כל אחד

מהמגיבים. 

תודה רבה-רבה-רבה ושבוע טוב יותר, גליתי יקירתי. 

שלךְ, כל עוד, <לב>

רבקה

---

ןהוא בתוכנו הורג ורומס אותנו

ימים יגידו 

שבוע טוב יקרה 

.

אלה לי יקרה, אהובה, 

הייתי בטוחה שכולם מכירים אֶת המשמעוּת ואֶת התפקיד של 

השאבס-גוי, גוי-של-שבת: 

הרי אצלנו משתמשים-נעזרים בו באופן ממלכתי לקראת הפסח: 

באופן סמלי, "מוכרים" אֶת כל החמץ ואֶת כל הכלים שלא 

יכולים להכשיר לגוי, בד"כ לערבי, ו"קונים" אותם שוב אחרי 

החג. 

אצל משפחות דתיות-חרדוֹת, העובד הזר הוא הגוי-של-שבת: 

בשבתות הוא מפעיל אֶת החשמל, מבשל וכו'. לא "זוכרים" 

אֶת המצווה של שמירת השבת גם לגֵּר שגָּר-דָּר אצלם. 

תודה רבה-רבה-רבה ושבוע טוב יותר בעיקר לךְ, בצפון, 

אלה לי אהובה, יקרה לי מאוד. 

שלךְ, <לב>

רבקה

---

גרה במושב דתי והילכות חמץ ומכירתם מוכרות לי בהחלט

וגם עבדתי בשערי צדק ששם בשבת היה לנו גוי שהיה כותב את שאמרתי או גוזר תחבושות כל מטלה של חילול הוא היה שם עבורי 

תודה על קיומך 

יום נפלא

.

תודה על קיומךְ-אַתְּ, אלה לי, יקרה, אהובה. 

חושבת עלייך - ויודעת שאין לי דרך לעזור לךְ. 

שִׁמְרִי על עצמךְ. 

שלךְ, <לב>

רבקה

---