תָּוֵי שִׁירָתִי

.

שלושה שירים. 

כל אחד מהם מציג פן, תו מסוים בקשר ההדוק בין הדּוֹבֶרֶת 

לים.

הראשון: הצדפים, ומשמעוּתם בעיניה ובדומה לָהּ. המעניין: 

מעגלי הצדפים אינם מתעגלים - כאומר: אין זֶה מעגל סגור. 

כך חיֵּי הדוֹברת.

השני: הגלים. תשוקתם - ותשוקתָהּ. מפגש נעים, אישי, פנימי. 

היא, הדוֹברת, שומעת-נשמעת-משתמעת.

השלישי: תָּוֵי החיבור של הדוֹברת עִם הים וגליו, התמסרותָהּ, הם

גם תווי שירתָהּ.

אוחחח ... 

תודה רבה-רבה-רבה על תווי שירתךְ, על שירתךְ, אביה, אהובה, 

יקרה לי מאוד. 

המשך ערב נעים לךְ. <לב>

רבקה

---

כתיבה נפלאה לך אביה יקרה

עַל חוֹף הַיָּם 

בֵּין  הַצְּדָפִים הַמְּקַרְקְשִׁים

אִשָּׁה עוֹמֶדֶת

וּבָעֵינַיִם אוֹהֲבוֹת

מַבִּיטָה הִיא בַּגַּלִּים

שֶׁאוֹתָהּ מְאֹד אוֹהֲבִים.

זֶה סִפּוּר אַהֲבָה

בֵּין הַיָּם לָאִשָּׁה

שֶׁנִּמְשַׁךְ שָׁנִים.

כָּל בֹּקֶר

בְּרֶגַע שֶׁל זְרִיחָה

הַגַּלִּים לָהּ קוֹרְאִים

וְשָׁם בֵּין הַגַּלִּים

עוֹלָה אֶל הַשָּׁמַיִם

שִׁירָה שֶׁל אַהֲבָה.

תודה אביה יקרה על השיר המקסים. במכחול מילותייך את  מציירת תמונה של אישה המהלכת על חוף הים, והקשר בינה לבין הטבע סביבה הוא המוטיב  המרכזי בשיר.

את משווה את עצמך לפרפרים, עונות השנה, צדפים. 

את מקשיבה לקולות הטבע, לקרקוש הצדפים, לקריאת הגלים. הקשבה זו מעידה על קשר עמוק ורצון להתחבר לטבע.

אך למרות ההקשבה, אינך "שותקת כמותם" הצדפים.

את  מתנגדת לכוחות הטבע, אך בו בזמן היא נמשכת אליהם. את מאתגרת את הגלים, אך גם נהנית מהחיזור שלהם.

בסופו של השיר, את מבטאת את נכונותך להתמסר לטבע, להיעלם בתוכו ולשיר את שירתו. נהדר אביה יקרה.

שיר קצר כתגובה כתבתי לך.

לגבי הקישור - לא צרפת את הקישור הנכון לשיר.

לילה טוב ושקט

שמוליק

נוצרים מתוך רחש הגלים. כפרפר חופשי את חשה בעת ההתחברות עם הים, מדברת את שפתו ומקבלת השראה מופלאה. איזה יופי של שיר. 

מרגש - את תתני את עצמך בהתמסרות לגלים. תודה רבה לך אביה היקרה, ערב טוב וסופ"ש מואר.