סְנוּנִיּוֹת / כָּכָה זֶה. /

הראשון: קולות מעוף של הסנונית זורמות ואילו את מילותיך מגושמות.

השני: נוגה, זועק, מעורר תהיות: אנחנו מתעסקים בל מיני דברים בלי לדעת ולהרגיש ובמה נאמין בקץ הפסוק למרבה הצער. גם זה הסחות דעת. לא מסתכלים על מה שמעבר לפסוק.

תודה רבה לך רבקה היקרה, יום טוב.

הסנוניות העפות כאן, מסתחררות עם הרוח

מעופן קל כך כך 

יפה כל כך

ואנחנו, צעדינו כבדים...

אלו הם החיים.

אחרי שעקבתי אחרי סנוניות מעופפות

ואחרי כאלו שירדו רגע לנוח,

אני חושבת על המילים האחרות שלך, רבקתי היקרה,

מְבָרְכִים, מְקַלְּלִים, מְדַקְלְמִים פְּסוּקִים עַתִּיקִים...

ונחתתי אל הקרקע מסולעת של אותם פסוקים,

שאני מודה, הם לפעמים מעוררים בי אנטגוניזם.

ולא ארחיב.

אשאר עם הסנוניות.

אין זה סיפור אחר

נהדר רבקה יקרה

שירתך מלאה בחוכמה

בקץ הפסוק

יפרחו המילים

כסנוניות

אך -

לא ישובו לקינם.

מילים כבדות 

~
וכן כך זה הולכים את חיינו

מברכים

מקללים

מדקלמים

וכל זאת 

בְּלִי לָדַעַת מָה נַרְגִּישׁ וּבְמָה נַאֲמִין בַּקֵּץ הַפָּסוּק 
נפלא!

1.

שיר המחדד את הניגוד הבולט בין הסנוניות הקלות והחופשיות במעופן לבין כובד המילים שבמציאות חיינו עתה כל יום הולכות ונעשות כבדות יותר ויותר במיוחד בשנה האחרונה.

2. 

החיים הם מסע ובמסע הזה אנחנו משתמשים במילים לברך, לקלל לדקלם פסוקים מבלי לדעת ולהבין את המשמעות ואת ההשפעה שלהן על מציאות חיינו.

שני השירים הם שירים עוצמתיים הם ביקורת נוקבת על המציאות בה אנו חיים כבר שנה וקורסים מכובד המילים שנשמעות מכל עבר ומכל פינה ועדיין אין סוף פסוק למצב הזה.

תודה רבקה יקרה על שני השירים העוצמתיים.

סופ"ש שקט ושנשמע בשורות טובות יותר

שמוליק

הקלילות הזו של מעוף הסנוניות, מבשרת הסתיו. ואת נוגעת בתחושות המעבר האלה בין הקיץ לסתיו, והחיים שלא תמיד אנו מבינים את מהותם.