צחוק מהול בעצב

(נכתב לפני שנה בפינוי הראשון.. מי היה מאמין שכל כך הרבה זמן עבר)

צחוק מהול בעצב.. שמחה רק בכאילו

עוד חלל ועוד אזרח שאיבדו הכל

דאגה גדולה, הישרדות כרונית

ריצה למקלט, עוד אזעקה, פחד

בומים ללא הפסקה.. ואין לאן לברוח

כמו ברווזים במטווח

ואיפה הממשלה?

עד מתי נהיה עקורים ללא פיתרון?

אין לנו מקום בעולם, מסתובבים כנספחים.

שייכים?האמנם?

קריית שמונה כעיר רפאים

בכל החדשות - בגדול

אבל זה לא נכון

כי התושבים חזרו, 

כי אחרת אין לנו מקום

ומחכים לרע מכל.