מְעֻוֶּתֶת

שום דבר אינו ישר אצלך וזה מאפשר לך לשים לב לדברים שלא היית יכולה לראות. תודה רבה לך, חג שמח.

עֲקֻמָּה, שׁוֹנָה, כְּצִפּוֹר חָפְשִׁיָּה 
בִּפְנִים חֹרִים, לִפְעָמִים שְׁחֹרִים.
גֵּאָה בַּיִּחוּד, אוֹהֶבֶת אֶת הַשּׁוֹנֶה,
נְשִׁיקוֹת אֲדֻמּוֹת, חֲלוֹמוֹת צִבְעוֹנִיִּים
וְרֵיחוֹת דּוֹחִים.
כָּכָה זֶה כְּשֶׁאֶת זֶה מַרְגִּישִׁים.

זה שיר מיוחד ובועט המעודד אותנו לקבל את עצמנו כפי שאנחנו, עם כל החולשות והייחודיות שלנו. הוא מזמין אותנו לחגוג את השונה ואת המוזר, ולמצוא יופי במקומות בלתי צפויים. הוא מזכיר לנו שהחופש האמיתי טמון בהיותנו אותנטיים ומחוברים לעצמנו.

בברכה

שמוליק

רק שכדי לכתוב בועט, אני כנראה נדרשת לכמה בעיטות שחטפתי וכמה אגרופים באף (השחור) שלי. לא משנה כמה תקבלי את עצמך, תמיד תהיי אחרת ושונה במקום כלשהו, אצל מישהו, עבור מישהו. אבל כבר למדתי לשמוח בְּחֶלְקִי ובחֲלָקַי. עכשיו אני רק מוציאה את הגארבג'.

את נוגעת בזהות המינית שלך, אך לא רק בה. השונות, החריגות - זו את. ואם לא היית כזו, לא הייתה זו את. את אוהבת להיות חופשיה ואני אהבתי את העדות הזו האישית והתרגשתי ממנה. 

לראות  נכוחה - תכלית הכל

הוא הכי ישר שיש 

כי מי קבע אמות מידה 

מענינת שירתך. תודה

אהבתי את האהבה הזו המיוחדת שלך.

וגם... גם את יתר האהבות, שהן כל כך פשוטות

וכל כך מלאות, כמו אותו רווח בין השיניים.

זה מחפה על כל עיוות שיש.

תודה על שירך ועל הפתיחות בה את כותבת.

שיהיה לנו חג שמח.