פרננדו פסואה: עַל הַמְּשׁוֹרֵר / בְּשׁוּלֵי בָּמַת הַדִּיּוּן, פרננדו פסואה.

המשורר מתחזה לכואב את כאבו האמיתי וכך מעביר לקוראים את הכאב. תודה רבה לך רבקה היקרה, חג שמח ומיטיב.

המשפט הזה מעלה נקודה מעניינת ומורכבת על טיבו של השיר ועל מעמדו של המשורר. הוא מציע שהשירה אינה בהכרח ביטוי ישיר ופשוט של רגשות אישיים, אלא יכולה להיות גם סוג של משחק, של יצירה מחודשת של המציאות. המשורר, לפי פרשנות זו, אינו רק מביע את עצמו, אלא גם בוחן את גבולות הביטוי, את היחס בין האמת לבין הבדיה, ואת האופן שבו אנו תופסים את הכאב והסבל.  

תודה רבקה יקרה על על המשפט הכל כך נכון לדעתי.

לילה טוב

שמוליק