פרננדו פסואה: עַל הַמְּשׁוֹרֵר / בְּשׁוּלֵי בָּמַת הַדִּיּוּן, פרננדו פסואה.

המשורר מתחזה לכואב את כאבו האמיתי וכך מעביר לקוראים את הכאב. תודה רבה לך רבקה היקרה, חג שמח ומיטיב.

המשפט הזה מעלה נקודה מעניינת ומורכבת על טיבו של השיר ועל מעמדו של המשורר. הוא מציע שהשירה אינה בהכרח ביטוי ישיר ופשוט של רגשות אישיים, אלא יכולה להיות גם סוג של משחק, של יצירה מחודשת של המציאות. המשורר, לפי פרשנות זו, אינו רק מביע את עצמו, אלא גם בוחן את גבולות הביטוי, את היחס בין האמת לבין הבדיה, ואת האופן שבו אנו תופסים את הכאב והסבל.  

תודה רבקה יקרה על על המשפט הכל כך נכון לדעתי.

לילה טוב

שמוליק

כך בדיוק המשורר - 

מתחזה לכואב

ומספר את כאבו האמיתי

ומתי נולדים מיטב השירים

כשהם מהלב ומככאב נכתבים

נפלא ומקסים

לא בכדי דמויות וזהויות כה רבות יש לו לפסואה. לכל כאב -שירה שונה לחלוטין ובכל אלה-הוא מצוי. 

אולי....מסתתר ?

.

מתחזה, מעמיד פנים. בשום אופן לֹא "מסתתר" . 

יש פער עצום בין מתחזה ל-מסתתר, אַתָּה יודע. 

תודה רבה-גדולה-ענקית על-באמת על תהייתךָ-שאלתךָ, 

יצחק יקר.

<לב>

רבקה

---

זו הדרך בה כובת פרננדו פסואה את שיריו.

הוא או כל אחד מההטרונימים שלו.

אני מחזיקה בידי את ספר שיריו "מהחלון הגבוה ביותר",

שבו מופיעים שיריו של אלברטו קאירי, אחד היוצרים המדומים, שלהם נתן פסואה קול..

וכך הוא כותב:

מהחלון הגבוה ביותר בביתי

בממחטה לבנה אני מנפנף לשלום

לשירי היוצאים לאנושות.

ואיני לא שמח ולא עצוב,

זהו גורל השירים...

רבקתי היקרה,

אני אוהבת את שירתו של פסואה וגם של המשוררים הבדויים שיצר.

איש מרתק היה, 

תודה יקירתי שהתייחסת לפסואה עצמו ולא רק לציטוט שהובא מדבריו.

.

נוריתי יקירתי, נוריתי היחידה, 

תודה רבה-רבה-רבה לךְ!! 

מה שלומךְ? 

חיבוק, 

רבקה שלךְ

---

תודה רבקה

התרגום מבהיר את הדרך שבה חוויות המשורר מיתרגמות לשירה לאחר הרחקתו, עיבודן ושיקופן, כבאולם של מראות המחזיקות קרניים.

קראתי מספר פעמים

ובכל פעם הנהנתי להסכמה

נפלאה את

מועדים לשמחה רבקה יקרה