גַּם זֹאת אָהַבְתִּי / 3 /

זועק, נוגה - הכול בעולם נושמים תאוות וחרדות והטוטם סופג אותן בדום, הוא אדיש, טומן ראשו בחול. לא מצליח להתעלות. זה יכול להתאים למציאות שבה אנחנו שרויים בימים טרופים אלה. תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב ומיטיב.

תודה רבקה יקרה על השיר המציג תמונה עגמומית של מצב האדם בעולם המודרני, עולם של חושים מוגזמים, חרדות ותאוות.

הוא מעלה שאלות על היחס שלנו לעולם הזה ועל החיפוש שלנו אחר משמעות מעבר לחומרנות ולגירויים החיצוניים.

השיר מזמין אותנו לחשוב על התלות שלנו בחושים ועל האפשרות להתנתק מהרעש ולהתמקד במה שחשוב באמת. שיר קצר ועוצמתי כתבת רבקה יקרה.

שבוע טוב ושקט

שמוליק

והשורה השניה חזקה מאד

הַכֹּל נוֹשְׁמִים תַּאֲווֹת וַחֲרָדוֹת וְהַטּוֹטֶם סוֹפֵג אוֹתָן בְּדֹם

תודה ובוקר מחבק

חושים מעורטלים. גם הטוטם סופג כל אלה בדם. 

ניסיתי להפסיק קצת לנשום, לרגע קטן עצרתי את נשימתי -

אבל אז הייתי צריכה  לקחת הרבה אוויר לריאות כדי להמשיך לחיות.

ושוב נשמתי את אותן חרדות שעכשיו משייטות סביבי.

ניסיתי להעביר אותן אל הטוטם שלי,

אבל הטוטם שלי - מחבק את האין...

רבקה יקרה כמה עוצמה ואזלת יד בעת ובעונה אחת בשירך המינימליסטי והמדויק 

אני מנסה להבין את המשמעות העמוקה יותר,

מה מתואר כאן.

אהבתי את הכתיבה, אבל חוששתני שלא הבנתי את זה לעומק.

אשמח אם תוכלי להאיר את עיניי.

ולריה

.

תודה רבה על הפנייה, ולריה. באמת. 

ותודה רבה על ההתענינוּת, על קריאה + תגובה. 

אז ככה: 

מה שכתבתי מתחיל ב-"הָעוֹלָם בְּנוֹעַ" - ז"א: העולם בתנועה,

חי. אַתְּ יכולה לתאר לךְ אותו? עולם חי, תוסס? כאילו זאת

תמונה? כאילו זה סֶרֶט? 

כל מה שכתוב אחרי כן נובע מן התמונה הראשונה: 

החושים מעורטלים, חשופים; (החושים של הכול: חי, צומח, 

בני אדם, בעלי חיים גדולים כקטנים, הצמחים, הדשא, 

האדמה, ...);

העֵרָנוּת סביב מעל מתחת: אִם אֲפַסֵּק, אז: "הָעֵרָנוּת סָבִיב, 

מֵעַל, מִתַּחַת" - זֶהוּ המשךְ הפירוּט של התמונה; (לא פיסקתי

כי אני סומכת על הקורא: הוא אמור לדעת איך לְפַסֵּק תוך

כדי קריאה); 

עד כאן, השורה הראשונה.

השורה השנייה והאחרונה, החלק הראשון (ברשותךְ, ניקוד

חלקי): 

"הכול נושמים תאווֹת וחרדוֹת" : כל מה שתיארתי בעולם, 

בתמונה הראשונה, כולם נושמים גם תאווֹת, ביניהן: תאוַת

החיים, תאווֹת מיניוֹת, תאוות מלחמה, (תוסיפי אַתְּ כל תאווה

שעולה על דעתךְ, על רגשותייךְ); 

וכמו כן, כולם נושמים חרדוֹת: חרדַת מוות, חרדַת כישלוֹן, 

חרדַת כיליוֹן, חרדַת בדידוּת, לא-להיות-אהוב/ים, (תוסיפי אַתְּ

כל חרדה שעולה על דעתךְ);

החלק השני והאחרון של השורה האחרונה: 

"והַטוֹטֶם סופג אותָן בדֹם" 

טוֹטֶם הוא הַסֵּמֶל הראשון של האדם בניסיון לתפוס-ליצור קשר

עִם הלא-נודע, האלוהוּת, האלים שהשפיעו על חייו, על חיי

השבט: הגשם, הרוח, הָאֵשׁ, וכולי. תמצאי פרטים בוויקיפדיה. 

במשך הזמן, הטוטם הפך לפסָלים של אֵלים למיניהם 

בתרבויות השונות, גם לציורים, אפילו בקלפים - כך בכל

הדתות (תחשבי על השילוש הקדוש, למשל). כל דימוי כזה, 

יפה ומדהים ככל שיהיה, ביסודו, הוא טוֹטֶם: 

מתפללים אליו בבקשת עזרה, רפואה, תחינה (גם אצלנו, 

היהודים: נוסעים אל קברי צדיקים, ובמקרה זה, הקבר ממלא

אֶת תפקיד הטוטם; קונים ספרי הרב ההוא, ...). 

מה-פירוש " וְהַטּוֹטֶם סוֹפֵג אוֹתָן בְּדֹם"? 

ובכן, זֶה דִּמּוּי. 

מה שידוע לנו הוא ש- עד היום, שום פֶּסֶל קָדוֹשׁ לא הגיב 

אישית. כנ"ל בנוגע לציורֵי הקדושים, ולקלפי קדושים. 

לכן, "סוֹפֵג בְּדֹם" הוא רק האנשה (פֶּרְסוֹנִיפִיקַצְיָה). 

("בְּדֹם": בשתיקה). 

בעצם, מה שאני אומרת כאן בִּלְבוּשׁ "טוֹטֶם" הוא ש- 

אנחנו, בני האדם, חיים אֶת חיינו בשמחה ובכאב, באושר

ובאימה, ומתפללים ושאר פעולוֹת אמוניוֹת, באמונה שהָאֵל 

(הַטּוֹטֶם, לא חשוב איזו צורה יש לו) מקשיב ומתייחס - אבל: 

עקרונית, אין לנו מושג ממשי-מציאותי אִם אכן יש הקשבה ... 

הָאֵל לא מדַבר. היחסים עִמּוֹ הם עניין של אמונה. 

ולריה, כל מה שכתבתי לךְ בעצם הוא -

מַדְרִיךְ לִקְרִיאַת טֶקְט סִפְרוּתִי (לא חייב להיוֹת שִׁיר, או 

מיקרו-טקסט, כפי שאני כותבת): 

בודקים כל יחידת קריאה ע"מ להבין אותהּ היטב, 

ורק אז, ממשיכים. 

מקווה שעזרתי לךְ. 

המשך יום נעים.

רבקה

---

וואו

וואו!

איזה יופי

ריגשת אותי מאוד

תודה לך רבקה יקרה,

עכשיו אני רואה בבירור את כוונתך,

כל כך הרבה תיארת בכל כך מעט מילים.

תודה לך

המשך יום נפלא

ולריה

.

אין בעד מה. 

אנא, זִכְרִי: בקריאה, התהליךְ הוא העיקר. 

המשך יום נפלא,

והמשך שבוע טוב ומיטיב, ולריה. <לב>

רבקה

---

.

ולרי, יקרה, ברשותךְ: 

אני נוהגת לקרוא ולהגיב לפי מי שקוראים ומגיבים לִי. 

מעשית: לפי הטקסט האחרון שהעליתי.

אנא, אַל תיפגעי ממני:

אִם אני לא קוראת ולא מגיבה לךְ עכשיו, זה משום

שלא קראתי תגובה שלךְ בטקסט האחרון. 

שבת שלום ומיטיבה לךְ. <לב>

רבקה

---

.

ולריה, 

אִם משהו לא-ברור, 

אִם יש לךְ שאלות הלאה, 

לאו דווקא בקשר לטקסט הזה, 

אני כאן, באתר. 

רק טוב לךְ. ושוב: תודה.

רבקה

---