מאמאיה ומאבקה במילת הנשים- פרק א'

הסיפור הבא שייך למרחב הסיפורים שלי מאפריקה וההשראה שלי, מי שקרא סיפורים קודמים שלי כמו - פיל לבן, נדיה והתוף המקודש , זה מעיין המשך של אי שם בהמשך : 

מאמאיה שאפה אויר מלוא ריאותיה והשתדלה להמשיך לדבר ברוגע אל הנשים שישבו סביבה,

היא הגיעה לכפר המרוחק הזה בגינאה מערב אפריקה בעקבות מידע שהובא בפניה בתחילת אותו שבוע על מוהלת נשים אכזרית במיוחד שמנהלת טקסי מילה המשחיתים את אברי המין הנשיים של ילדות קטנות.

מזה שנים היא נלחמה בדעות קדומות הגיעה למשפחות שהיו על סף ההחלטה אם למול את הבת ואצל מי לעשות זאת. היא תמיד הגיעה בזמן כדי לשנות ולהניא אותן מההחלטה שתשנה את חיי בתם לנצח, שתיקח ממנה את האפשרות להנאה גופנית מענגת שתהפוך את כל מחזור המיניות שלה לסיפור חשוך ומכאיב.

נאנחה לעצמה, זוכרת במעורפל את הנבואה של ראס – ראש השבט הקדום שלה שעד שנת 2030 לא יתקיים יותר שום טקס מילת נשים בגינאה.

היא פנתה אליהם שוב והסבירה:

"נשים יקרות אתן יודעות שהפעולה הזו כבר הוצאה מחוץ לחוק, אסור לבצע את זה יותר, יש ארצות באפריקה שלא תמצאו בהן שם מוהלת. אבל יש מספר נשים שעדיין מבצעות את המעשה הנורא, יש שלוש צורות שמבוצעות כאן:

-יש מוהלות ששורטות קלות את איבר המין ושולחות את הילדה הביתה להתרפא.

יש כאלה שכורתות את הדגדגן ומניחות למקום להגליד איכשהו ללא היגיינה בסיסית .

ויש את הנוראות מכל שבנוסף לחיתוך השפתיים הפנימיות גם תופרות את השפתיים החיצוניות ..."

לתדהמתה הנשים מסביבה כלל לא הזדעזעו

אחת הנשים אמרה:

"אני מעוניינת שהיא "תעשה" את הבת שלי, כך יהיה לה סיכוי טוב להינשא לבעל שיבטח בה ויאמין לה על נאמנותה למשפחה ולו, שלא יחשוש לעזוב את הבית ולצאת למסעות מסחריים או יצטרך לשכור אנשים לרגל אחרי אשתו בזמן העדרו"

השנייה אמרה אחריה: "זו התרבות שלנו, אין מה לשנות כאן, ככה אנחנו גדלנו והנה תראי אותנו לא חסר לנו כלום, עובדה שאפשר לעבור את החיים גם בלי אורגזמה,

הבת שלי לא יותר טובה ממני ואין סיבה שהיא תהייה כמו הנשים המודרניות"

מאמאיה נזכרה בימי ילדותה כאשר לילה אחד הבינה שאם לא תברח מביתה ומשפחתה היא תיאלץ לעמוד למחרת בתור בבקתה בקצה הכפר עם אמה ודודותיה . היא ידעה שזה הולך לקרות כי זכרה שאחותה הגדולה הובלה לחיתוך יום לאחר ביקור הדודות. הדודות נדרשו להחזיק את שתי רגליה של הנערה בעוד המוהלת עושה את מעשיה . לאחר אותו יום שכבה אחותה ודממה ימים ולילות על המזרון. אמא אמרה שהיא חולה וזה יעבור מהר.

כך או כך מאמאיה ברחה מהבית אל מסעותיה עזבה הכל מאחור וכך שמרה על גופה לאורך השנים.

מאמאיה הבינה שהקבוצה הזו לא תיעתר בקלות לבצע שינוי תרבותי

היא קמה, הודתה למארחות שלה ויצאה מהחדר ומהכפר הקטן אל המלון בו שכנה והצטרפה לצוות המתופפים שלה .

המשך יבוא - אולי מחר 

@רחל בנגורה