אִינְסֶל צַעֲצוּעַ (משוכתב)

(משוכתב)

"שחרחורת, מוכנה לַזְבִּיר לי מַשוּ? איפה ועם מי את רואה תַ'צְמֵךְ בעוד עשר שנים?"

שְׁמַע, עילג שכמוך. אתה לא תקרא לי שחרחורת כאילו אני חתולה שמצאת בפח זבל מאחורי הפאב, כן? ואומרים "את מוכנה להסביר לי משהו?" כי העברית בגובה נעל שאימצת, בכלל לא עושה אותך קוּל. אם אנחנו כבר בקטע של לַזְבִּיר'ךָ מַשוּ, אני יודעת בדיוק עם מי ואיפה אהיה בעוד עשר שנים, וזה ממש לא עסק שלך. קיי? איזה חלק לא הבנת ב"אני מאורסת"? כי כשהדגשתי את המילה אֲ-רוּ-סָ-תִי, הבלעת חיוך מניאקי כאילו חשבת לעצמך, אה, זאתי סַבַּבִּית, שובבה עם ראש טוב במיטה. אז לא. הראש שלי סַבַּבִּי אם יש לצידי ראש מתאים גם מחוץ למיטה, רק לא הראש שלך. כלומר, לא הראש הגדול ולא הקטן שלך, וממילא שני הראשים אצלך באותו גודל. אז תרגיע, ותן לי לַזְבִּיר'ךָ בשפה שאתה מבין. קיי? רוצה סיגריה אולי?

בוא נראה. כששלוש בנות יושבות בפאב, זה לא שהן מחפשות אותך או כמותך או בכלל. לפעמים הן רוצות סתם לשתות, לדבר שטויות של בנות ולצחוק במצב כפית. לא בהכרח בסדר הזה. פשוט, אתה מבין, שתי חברות טובות ראו שאני מתפרקת מרוב געגועים, והחליטו להוציא אותי לדפוק ת'ראש עם בירה וצ'ייסר, במקום שאדפוק ת'ראש בקיר ואבכה את עצמי למוות. האמת, הן נורא התאמצו ולא ויתרו עד שחילצתי את עצמי מתחת לשמיכה, מושכת באף כמו שואב אבק סתום. אז תן קצת קרדיט. מגיע להן. אתה יודע, יש דבר כזה חברות טובות מאד, מה שיודעי דבר קוראים BFF. עכשיו יותר ברור? הלאה. אם קראתי לך "חמוד", זה לא כי נרטבו לי התחתונים כשניגשת לשולחן שלנו, אלא באמת חשבתי ככה והייתי [לשם שינוי] במצב רוח עליז עד מנומס חלקית. אז חשבתי. וטעיתי. אוּפְּסִי כזה. היי, העיניים שלי כאן, יותר למעלה. כתפיות ספגטי הן לא הזמנה למבט גברי [גם אם הפטמות הסמיקו בגאווה] אלא שהפאב שלכם מחניק כמו סאונה ציבורית בדלהי. ותאמין לי, מחמאה – זו לא. וכשהסכמתי [בחיוך מנומס] לגשת איתך לבר לקחת קערית זיתים [זיתים, בנאדם, לא פוסטינור!], איפה ראית הזמנה לתרגל את חוש המישוש שלך על התחת שלי? לא, כי אם אתה צריך תחליף־תחת למשש, תן לי את תאריך יום ההולדת שלך ואקנה לך כדור גומי כזה, שנותנים לכלבים מתוקים לשחק. מבטיחה לא לשכוח. עלי.

כבר הייתי בטוחה שנפרדנו כידידים, ליד הבר איפה שהזיתים. חייכתי [בנימוס, כן?], נתתי את הקערית ל-BFF-יות שלי, קרצתי להן ויצאתי לרחוב לסיגריה. אולי תסביר לי מה, בשם רִיבּוֹנָתוֹ של עולם, גרם לך לצאת אַחֲרַי? מה חשבת עם ה"יש לך העיניים הכי יפות שראיתי"? זה הפיק-אפ הכי מוצלח שהיה לך באותו רגע? עלה בדעתך שזה יכול להפחיד בחורה לבד, ברחוב? ברור שלא. בטח חשבת שאשתרע על המדרכה ואפתח ת'רגליים עם מבט מזוגג בעיניים. סרפרייז. לא קרה. אבל האסוציאציה היחידה שקפצה לי לראש הייתה הפעם הראשונה בחיי שפתחתי רגליים לטמבל כמוך [כנראה גם בגילך. לא זוכרת]. הייתי ילדה, רבאק, וזה נגמר בבכי. תבין לבד למה נזכרתי בזה. לא חשוב. קצת נסחפתי. תזכיר לי איפה הייתי?

אה, ובמקרה, ממש במקרה, סיפרת שבמקרה אתה גר בבניין מעבר לרחוב מול הפאב, ובמקרה אתה גר בשכירות לבד, ואולי במקרה אני רוצה לעלות אליך אחרי שתסגרו. לא יודעת מאיפה בא לי האומץ כשכף ידי [המבוהלת, יש לציין] נחתה על הלחי שלך בלי לחשוב על תגובה נעלבת אפשרית. בעיה ידועה של אגו גברי שביר וזה. אבל רצתה אֵלַת הַפֵמִיּוֹת שהשגיחה עלי מהאולימפוס, ואתה, כמו הקלישאות שכותבים בספרי המתח, קפאת על מקומך. כי מי זאת חתולת האשפתות השחרחורת שסירבה להצעה קוסמת מצד ההוא שכמה דקות קודם לכן עוד קראה לו חמוד? במחשבה שניה, עוד צעד מצידך, הייתי תוקעת לך בִּרְכִּיָּה בביצים. במחשבה שלישית, אני מצטערת שמנעת ממני את העונג.

עכשיו, אם לא אכפת לך, אני רוצה לחזור לחברות הנפלאות שלי. לא לפני שאצלם אותך מהגב, אסמס להן ונמרר לך את החיים בתוך הפאב. אחר כך ניסע שלושתנו אלי הביתה [החברות ואני. שלא תחשוב], נעשן, נצחק, וכנראה נלך לישון עם הֶנְגְּאוֹבֵר, אבל גם עם חיוך. עדיין אתגעגע לארוסה הרחוקה שלי, אבל זה דווקא עושה לי טוב, לוּ רק בגלל הידיעה איפה אתה תהיה בעוד עשר שנים. תמשיך לצוד בחורות שבדיוק יצאו מהפאב לרחוב, עם משפטי פיק-אפ גרועים שאף פעם לא מצליחים לך, תחזור לפנות בוקר [לבד ושיכור] לדירה השכורה שלך, תחפש במחשב תמונות של חתולות זבל שחרחרות, ותאונן על המקלדת. בהצלחה ושלא יגמר לעולם.

רוצה סיגריה אולי? אפס שכמוך.