רכבת בתימן

השמש החורפית של כפר סבא שלחה קרניים חמימות, רוח קלה מהררי קדם נשבה בין עצי התפוזים שבחצרו של מורי יחיא. עזרי התיישב על מחצלת לצד הסבא, שחלץ נעליו והניחן לצדו. על השולחן הונחו כוסות קפה עם חוואייג' וצלחת עם ג'עלה.

"סבא יחיא," פתח עזרי, "תגיד לי, איך זה שבתימן שממנה באנו, עם כל החוכמה והיופי, אין רכבת?"

מורי יחיא הביט בו במבט ממושך, לוגם מהתה ומחייך. "עזרי, בני, אתה יודע מה כתוב: 'תחת אהבתם ישטנוני ואני תפילה'  ארץ תימן דלה, ומה שניסו לבנות, לא החזיק מעמד. פה חורבן ושם ריב ומדנים, כל שבט רוצה להיות ראש. איך תעבור רכבת בין כל זה?"

עזרי נד בראשו, מסרב לקבל את התשובה. "נו, מורי, אבל מצרים? אפילו בהודו, שמלאה בהרים וביערות קוקוס, בג'ונגלאות, בקופים, בטיגריסים ובעקרבים, יש רכבות. תימן נשארת מאחור."

סבא יחיא חייך חיוך מתוחכם, עיניו מצטללות כמי שעומד לספר סוד. "עזרי, הבט סביבך. בתימן, השבילים מתפתלים כמו שיר, כמו פסוק. וכל פסוק צריך מקצב. הרכבות באירופה? הן עושות רעש של טרטור – טראפ-פאפ-טם, טראמפ-פאפ-טם. אבל אנחנו בתימן... אנחנו שרים אחרת. 'נגיל ונשיש בזאת התורה' – צריך רכבת שתיסע בקצב שירתנו, בקצב הזאפה לכלה, משהו כמו טראפ-טטם, טטם, טטם. תבין, אם אין, איך נעלה עליה?"

עזרי פרץ בצחוק מתגלגל, ידו מתרוממת אל השמיים. "סבא יחיא! אם תמצא רכבת כזו, אני יודע בדיוק למי להציע את הרעיון."

מורי יחיא הביט בו, מצחו מתקמט בסקרנות. "ולמי, אבי?"

עזרי התיישר, מחייך חיוך גדול. "לנשיא טראמפ פם פם של אמריקה! אם הרכבת תעשה טראמפ פם פם, אולי הוא יתלהב מהרעיון ויביא אותה בעצמו לתימן!"

מורי יחיא טפח על ירכו וצחק. "עזרי, כתוב גם: 'לב מלכים ושרים ביד השם, אולי נגזור מהרעיון שלך פסוק חדש, ונשלח אותו לאמריקה. אבל בינתיים," הוא הושיט לעזרי כוס קפה מהבילה, "נמשיך לשתות קפה ולחכות לגאולה – עם או בלי רכבת."