האישה המסוכנת

ינקי דוחצ'י היה אדם סולידי, שקט ונעים הליכות, שעבד בספרייה העירונית של נווה חמודותיים שבקרית עקרון (בעיר פעלו שתי ספריות).

המתח בינו לבין חילווה מאשי, אישה מעורערת בנפשה, החל לפני עשר שנים. באחד הימים נכנסה חילווה לספרייה וביקשה מיאנקי עיתון לאישה. ינקי, שניסה לשמור על קלילות, ענה בצחוק: "עיתון לקשישה?"

האמירה הפוגעת נחרתה בליבה של חילווה, והיא נשבעה שלא תשכח זאת.

עשר שנים לאחר מכן, לאחר שהייתה חוסה בסנטוריום של איתנים, חזרה חילווה לספרייה. באחד הימים נכנסה לנישת העובדים והחלה לחטט בין המסמכים. ינקי, שנשאר רגוע, פנה אליה, כשהוא עומד שני מטרים ממנה ושאל:

"סליחה, גברתי, מה את מחפשת שם?"

במקום להשיב, חילווה התפרצה בזעם:

"מה אתה שואל?! אתם פה לא יודעים לתת שירות בכלל! בושה וחרפה!"

לאחר מכן ירדה לקומה התחתונה לחפש את אורלי, מנהלת הספרייה. כשלא מצאה אותה, פנתה לאחראית המשמרת וטענה:

"ינקי הטריד אותי מינית וצעק עליי! אני דורשת שתטפלו בזה!"

ינקי, שהוזמן לשיחה בעקבות התלונה, היה המום.

"אני רק שאלתי אותה מה היא עושה בנישת העובדים," הסביר. "מעולם לא צעקתי עליה או התנהגתי אליה שלא כראוי."

אך חילווה לא עצרה שם. כעבור שבוע חזרה לספרייה עם מחברת צהובה ובה רשימות שקריות, וטענה בפני אורלי:

"ינקי מציק לנשים רבות. חשבתי לפנות למשטרה, אבל אני קודם כותבת תלונה למועצה. אי אפשר להפקיר מקרים כאלה!"

אורלי דניאליס, שהייתה ידועה בכישוריה המניפולטיביים ובגישה של "מאמינה חלקית", זימנה את ינקי לשיחה.

"ינקי," אמרה בטון קפדני, "אני מאמינה חלקית למה שחילווה אומרת. היו כבר תלונות נוספות על הגישה שלך לשירות. שלוש נשים שונות התלוננו שאתה מטריד אותן."

ינקי ידע שאורלי משקרת, לא היו שלוש נשים, הייתה חילווה והזיותיה.

המילים פגעו ביאנקי. הוא יצא מהשיחה בתחושת עלבון וחוסר צדק, מבלי לדעת כיצד להגן על שמו הטוב.

בכל פעם שחילווה נכנסה לספרייה, ינקי ביקש לעזוב את האולם או לשלוח מחליף. אך גם זה לא עזר, שכן חילווה התלוננה שוב לאורלי:

"ינקי מצביע עליי ועוקב אחרי! הוא עושה לי טרור!, אני רוצה לפנות למשטרה"

שחר, השומר בשער הספרייה, שמע את השיחה והעבירה ליאנקי.

במקביל, חילווה התעמתה גם עם אחרים. היא איימה על אהובה רז, דמות מוכרת בעיר:

"אם תמשיכי לאסוף בקבוקים ליד הספרייה, אני ארצח אותך!"

לאחר מכן פנתה לאורלי וטענה:

"אהובה רז היא זו שאיימה עליי! היא לא מפסיקה להציק לי!"

ינקי הבין שהמצב בלתי נסבל. הוא רשם כל אינטראקציה עם חילווה והעביר את המידע לפקיד הוועד, אדוארד, שאמר כי במידת הצורך יעיד לטובתו. לאחר שבעה חודשים מתישים, בהם נאלץ לצאת בכל פעם שחילווה נכנסה לאולם, מצא עבודה חדשה במועצת גבעת האוכמניות ועזב את הספרייה.

אורלי דניאליס נותרה עם שלושה עובדים בלבד. בייאושה פנתה לאדוארד בתלונה:

"אין לי עובדים! איך אני אמורה להחזיק את הספרייה?"

אדוארד השיב בקרירות:

"אם היית בודקת תלונות בצורה הוגנ, נותנת אמון בעובדים שלך ולא מאמינה, אפילו חלקית, לשקרים ולהמצאות, אולי כל העובדים שלך היו נשארים."