יצירות אחרונות
ניסוי כלים (0 תגובות)
סבסטיאן /שירים -16/01/2025 09:52
השכם-השכם בבוקר יצאנו לדרכנו (2 תגובות)
צביקה רז /שירים -16/01/2025 08:55
דקירה לא רחומה (4 תגובות)
דני זכריה /שירים -16/01/2025 06:38
רַכֶּבֶת הָרִים🚂🚂🚂 (8 תגובות)
שמואל כהן /שירים -15/01/2025 23:59
בָּלָדָה לַסַּפָּן (8 תגובות)
חננאל (שם עט) /שירים -15/01/2025 22:04
אסאדו לימונים בהר המוריה (7 תגובות)
Eli menahem /סיפורים -15/01/2025 16:14
בשידור ישיר (6 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -15/01/2025 09:08
שקיעה ענוגה (7 תגובות)
צביקה רז /שירים -15/01/2025 07:35
אִם אֶשְׁכְּחֵךְ (8 תגובות)
רבקה ירון /שירים -15/01/2025 06:19
סיפורים
צחוקו המתגלגלמושלנד (מושי) ישב בכיסא הגלגלים בבית האבות הסיעודי, מוקף בקירות לבנים חסרי חיים, והוא אך בן 51. השנים האחרונות שלו היו מתישות, רצופות באשפוזים פסיכיאטריים ובבדידות אינסופית. מסיבת פורים שהכינו עבורו בני משפחתו לא נגעה בו. המוזיקה, התחפושות, החיוכים – הכול נראה כאילו שייך לעולם אחר, רחוק מהעולם שבו חי. הוא היה מנותק.
הוא נוכח-נפקד. מחשבותיו נדדו לאחור, אל הרגעים שהשאירו בו סימנים בלתי נשכחים. הוא רצה לחזור לחתונה של אחותו שרה, כשהוא ואורי שבח עמדו יחד על הבמה ושרו בהתלהבות שלא ניתן לשכוח את השיר "ארץ של שמחה ואור" ההמונים מחאו כפיים, וצחוקו המתגלגל נשמע מקצה האולם ועד סופו. באותו ערב, הוא הרגיש חי, על אף אשפוזיו התכופים.
ובכל זאת, הרגע שחזר אליו שוב ושוב היה כששמע לראשונה את "אלינור" של זוהר ארגוב, כשהיה בן 14. הצלילים חדרו ללבו, מילאו אותו בתחושת תקווה שהייתה נדירה בחייו. מאז, המנגינה הזו ליוותה אותו, מעין תזכורת למה שיכול היה להיות, אבל לא היה.
כעת עיניו נעצמו באיטיות. הלב, שהתמודד עם כל כך הרבה כאב וייסורים, ביקש מנוחה. העולם סביבו התעמעם, והנשמה המעונה, החלה להתנתק.
---
בהלוויה שלו, אחיינו עמד מול הקהל ונשא הספד: "מה השארת מאחוריך, מושלנד מושי? לא ילדים, לא בית. רק קול צחוקך המתגלגל, שהדהד בלבבותינו."
מושי הביט מלמעלה, כמלאך, והחיוך המוכר חזר אל פניו. הוא צחק, צחוקו המתגלגל התערבב בקולות הרוח. לפתע, שמי ההלוויה התקדרו, וטיפות גשם החלו לרדת, מבוצצים את הקרקע. "הוא שוב עושה לנו קונצים," אמר מישהו בקהל, ומחציתם פרצו בצחוק.
תגובות
שמואל כהן
/
דיוקן נוגע ללב של אדם שנאלץ להתמודד עם קשיים נפשיים ופיזיים לאורך חייו
/
22/12/2024 04:22
עונתיים
/
דייקת.תודה
/
22/12/2024 07:38
גלי צבי-ויס
/
נוגה כל כך
/
22/12/2024 07:40
התחברותתגובתך נשמרה |