רק היא יכולה/ יעל כרמי גבאי © 5.12.06

רק היא יכולה/ יעל כרמי גבאי  ©   5.12.06

רק היא יכולה, להתגלגל מן המיטה,

להשיל מעליה את הלילה

 ומיד לעשות - מליון מלאכות בדקה. 

רק היא יכולה בטלפון אחד

לפתור ליקום, את כל בעיות הקיום.

רק היא יכולה,

ביד אחת לשפשף את הסירים של שבת,

להחזיר להם אט אט את הברק,

ובאותה הזדמנות - ביד השניה,

לטגן קציצות על המחבת, לבן שיגיע מן הצבא.

רק היא מסוגלת,באותה נשימה מתמשכת

לשמוע באותה שעה באוזניה

את הבעל 'מקטר' בפניה

ש 'איך שהוא נכנס למיטה, היא פשוט נרדמה....'

ובמקביל עדיין במטבח הקטן,

רק היא יכולה לחפש לתינוק את המוצץ,

שנפל ברווח שבין התנור ל- אש....

וגם לשמוע את גבי גזית, מקריא את הפסוק היומי

ולחייך...

רק היא יכולה....

מיד אחרי הקציצות, רק היא יכולה

למרק את הגז , לבלנדר ל'צוציק' את המרק,

לשטוף את המוצץ , לחייך לעולל , שלא יצייץ,

לחתום על המברק, להיות נחמדה לדוור.

ומיד אחר כך , בהינף יד אחת,כשהיא עושה 'פווווווו לכפית של הקט,

רק היא יכולה

להתאמן בלזייף, את השיר 'אווירון',

ובאיזה כשרון, היא מצליחה להאכיל את הקטנצ'יק,

עד הפרור האחרון...

והיא לא נחה...

היא מצליחה לקלף את החצילים,

להעמיד שני סירי תבשילים, לבדוק אם המכונה נגמרה,

לצעוק לשכנה, ש'צריך לנקות את הגינה'....

רק היא יכולה.

ואחר כך רק היא יכולה, להחליף ל''פישלון' את החיתול,

לפזם לו שיר ערש, ביד השניייה לגרור לו את 'לול',

לסדר לו את המצעים,

לבדוק ולהתאים, לחיילצי'ק שיגיע, אלף זוגות גרביים,

ובינתיים, רק היא יכולה לזכור ל'הדליק לבעל את ה'בויילר'

שלא יתקלח במים קרים...

גם ככה הוא כועס על לילות לבנים...

ורק היא יכולה, ברגש.

כשהפעוט נרדם, להכניס אותו ל'לול',

לכסות בשמיכה, לתת לו נשיקה , ברוך ובעדנה

רק היא יכולה,בינתיים ,  כשהוא מנמנם בלי דאגות ,

לשטוף את הדירה,

לנקות את הסלון, להחליף באמבטיה את הווילון, להתבונן מעבר לחלון ,

לתת לציפור הקטנה, שמחכה שם, פרוסת לחם.

ואז לחזור למטבח , לבדוק את החוט של הטוסטר,

להתקשר לאמא של הבעל, לשאול אם הכל בסדר...

רק היא יכולה, בדיוק אחרי חצי שעה,

להכין ל- baby , מטרנה, בלי גושים,

להתקשר כשהוא על הידיים, לקופת חולים,

להכין את צלחת החמוצים,

שהבעל אוהב, יחד עם התבשילים. 

רק היא מסוגלת, בתוך הבלאגן, לפנות לה זמן

לראות טלנובלה,

ובמקביל לגרור , עם הרגל, את הכסא גבוה

ללטף את הכלב שלא יקנא,

את הצלחת שלו עיגולים למלא... 

ואחר כך, רק היא יכולה לפרוס את השמיכה המצויירת ,

להניח עליה את התינוק,

ולאמר, כשהיא מותשת,  - לא הספקתי כלום...

אוי אוי אוי , אני מאחרת.........

 ומה עשית אתה, חוץ מלנחור במיטה?

סתם שאלה רטורית. אל תענה לה....

היא נרדמה, בדיוק, בשנייה שנכנסת למיטה..

* * *

©

כל הזכויות שמורות ליעל כרמי גבאי

בהשראת פיני. בתודה.