הוּא כָּל כָּךְ צָעִיר ...

מרגש, מבטא התרוממות נפש, שובה לב: פתאום נזכרת בו, אחרי חצות, הוא ליווה אותך לביתך וקיימתם דיון בנושאים שמעניינים אותך והוא הצליח לשבות את ליבך בגילו הצעיר, הוא היה צעיר ממך, מעצמו. תודה רבה לך רבקה היקרה, המשך שבת טובה וחמימה.

השיר מתאר מפגש חולף בשעה מאוחרת של הלילה  עם אדם צעיר, ככל הנראה סטודנט או אינטלקטואל העוסק בפילוסופיה, ומעוררות מחשבות על הזמן,  על צעירות  ועל משמעות הדת.

האדם הצעיר מגלה התעניינות רבה בשיחה עם המשוררת וממשיך לדון בנושאים פילוסופיים עמוקים, כגון האל הנוצרי של קירקגור ותפקיד הדת של דורקהיים.

המשוררת מביטה על הדמות הצעירה ומבינה את הפער הגילאי ביניהם. אך מעבר לכך, היא מבחינה בצעירותו הרוחנית והאינטלקטואלית, שמאפשרת לו להתמודד עם שאלות קיומיות עמוקות בצורה טבעית ובלתי אמצעית.

שיר מעניין כתבת רבקה יקרה.

שבוע טוב עם בשורות טובות

שמוליק

את הכי פשוט הוא הפך למורכב

את זוכרת את הסיטואציה הזו, הבחור שדן אתך בפילוסופיה על אמונה ודת. ולמרות שאת אינך אדם מאמין, נפלטה מפיך/במחשבתך המילה: אלוהים...

נראה כי הייתה ביניכם משיכה על אף היותו צעיר  ממך. 

רבקתי היקרה,

זיכרון עלה פתאום. זיכרון שמעלה חיוך קצת עצוב.

תלמיד, בחור צעיר מתלווה אליך, מלווה אותך בדרכך הביתה

והוא עדיין תחת רושם השעור, ההרצאה ששמע מפיך

והוא ממשיך את הדברים בדרך, את הרהוריו את מחשבותיו על 

דבריו של קירקגור. האם הוא אמר לך "או-או"... על האלוהים הזה שלו?

ואת נזכרת כמה צעיר הוא היה, וזה לוחץ, מכווץ את החזה , הזיכרון הזה...

או כמה שזה כואב.

הוא התבגר מאז, מעניין מה היום הוא חושב על אלוהים של קירקגור.

די בוגר לליווי אחר חצות

לשיחת מפתח

מי הבוגר?

מי הצעירה?....

וזה החותם שנשאר בך