.
שְׁלוֹשָׁה בָּנִים / יְהוּדָה עַמִּיחַי / הֶעָרוֹת לְדִיוּן וּתְשׁוּבוֹת: ©רבקה ירון
*
עת מתן תשובות מִשֶּׁלִּי.
1] קריאה עיונית:
הדבר הראשון שבולט בשיר הוא הזרימה: השיר זוֹרֵם, כמו סיפור. קל
להתמסר לזרימה, וכמוֹ-להאמין לדברי עמיחי, לטיעונוֹ. זאת הייתה הסיבה
שהניעה אותי לחפש "מוֹקְשִׁים" שעמיחי עצמו הניח בשירוֹ.
המוֹקֵשׁ הראשון הוא הַבֵּן הַשְּׁלִישִׁי בְּמִסְפָּר, ז"א: 3. זה מספר רב-משמעי,
מיתי, גם ביהדוּת הרבנית, גם בָּאֶזוֹטֶרִית, גם בדָתוֹת אחרוֹת.
.
2] השם יִבְּכֶּה ושם-החיבה יֶבֶךְ:
עקרונית, יִבְכֶּה הוא זמן עָתִיד של הַפֹּעַל בכ"ה, בניין פָּעַל, גוף שלישי, זָכָר,
יחיד. עמיחי כתב אותו בדומה לכתיבת שְׁנֵי שְׁמוֹת בניו של אברהם, יִשְׁמָעֵאל
ו-יִצְחָק: זמן עתיד של הפעלים שמ"ע ו-צח"ק, בניין פָּעַל, גוף שלישי, זכר,
יחיד.
אנחנו גם יודעים, מספר בראשית, אֶת משמעוּת השמוֹת של בניו של אברהם:
יִשְׁמָעֵאל, כי הָאֵל שמע אֶת בקשת שָׂרָה להעניק בֵּן לאַבְרָהָם באמצעוּת הָגָר,
אֲמָתָהּ; על ידי כךְ, תהיה לוֹ המשכיוּת בעתיד;
יִצְחָק, כי צחקו, הן אברהם והן שרה, כאשר נאמר להם כי שרה תלד בן בגילָהּ
המופלג.
מה עִם יִבְכֶּה? או: מי יִבְכֶּה? לקריאָתי, להבנָתי:
כאן נכנס יֶבֶךְ. עמיחי הַמְּשׁוֹרֵר יוֹדֵעַ-אֹזֶן, שׁוֹמֵעַ: יֶבֶךְ מִתְחָרֵז עִם נֶבֶּךְ.
כָּךְ, בעזרת מִסְפָּר מִיתִי וְאָלִיטֶרַצְיָה שֶׁל שֵׁם בָּדוּי לְבֵן בָּדוּי, עמיחי מְסַפֵּר
לנו אֶת העתיד לָבוא בעקבוֹת הָעֲקִידָה: כֻּלָּנוּ נִבְכֶּה, בני שלוש הדתות של
אברהם ...
.
3] "יִשְׁמָעֵאל לֹא שָׁמַע שׁוּב עַל אֶל בְּכָל יָמָיו": *אֶל* ב-סֶגוֹל.
מוֹקֵשׁ רציני. התגובה הראשונה שלי הייתה: דֶּה-מִיסְטִיפִיקַצְיָה של הָאֵל.
אבל לא די בכך: מבחינה דקדוקית, *אֶל* היא מִלִּית-יַחַס.
ומה מבדיל בין צֵירֵי לסֶגוֹל? נקודה אחת: לצֵירֵי יש שְׁתֵּי נקודות; לסֶגוֹל
יש שָׁלוֹשׁ. (שוב, הַמִּסְפָּר 3.)
בעזרת מִלִּית אַחַת וְנִקּוּדָהּ, *אֶל*, עמיחי מְרַדֵּד אֶת מעמדוֹ של הָאֵל
ומְסַפֵּר לנו שאותו אֵל לא שָׁלַח שוב אֶת יִשְׁמָעֵאל ממקום אֶל מקום (אחר).
.
4] בית 4: הניקוד בשמוֹת: מיקום ו-סֶגוֹל במקום צֵירֵי: יִשְׁמָעאֶל, יִצְחָקאֶל.
בשלב הקריאה העיונית ראיתי שמאפייניו של הבית הרביעי והאחרון הֵם
קיצורוֹ, חֶסְכוֹנוֹ, ונֶחְרָצוּתוֹ:
.
שְׁלֹשָׁה בָּנִים הָיוּ לְאַבְרָהָם,
יִשְׁמַע, יִצְחַק יִבְכֶּה,
יִשְׁמָעאֶל, יִצְחָקאֶל, יִבְכֶּה-אֶל.
.
אחרי שהתמקדתי במיקום וניקוד השֵּׁמוֹת, הבנתי שמשהו חסר מאוד:
השורה השנייה: "[אַבְרָהָם] יִשְׁמַע, יִצְחַק יִבְכֶּה,"
וכך הגעתי לסַאבּ-טֶקְסְט של השיר. במילים פשוטות:
אברהם שמע משרה שישמעאל בֶּן הָגָר צחק על יצחק בֶן שרה, ויצחק בכה.
אברהם שמע/הקשיב אֶל דברֵי שרה ושילח אֶת הגר וישמעאל למדבר. יצחק,
כנראה, צחק אֶל/על ישמעאל וגורלו למיתה.
לכן, הניקוד:
יִשְׁמָעאֶל :כְּתוצאה מִהקשבָתו והיענוּתו של אברהם *אֶל* דברי שרה;
יִצְחָקאֶל: התוספת אֶל היא תוצאה של לעגוֹ של יצחק *אֶל* גירוש הגר
וישמעאל וגורלם;
יִבְכֶּה-אֶל: זֶה-הוּא "הבן השלישי", הצעיר ביותר, הַיֶּבֶךְ-נֶּבֶּךְ, פרי העקידה.
יִבְכֶּה-אֶל-עתידוֹ. ז"א: אֶל/על עתידנו. כאמור לעיל, בסעיף 2: כולנו, בני
שלוש הדתות שמוצאן מאברהם, נבכה בעקבות העקידה...
.
אני מקווה שתגובותיי לעיל עונות לתגובותיכֶם, דני זכריה, שמואל כהן,
נורית ליברמן וצביקה רז.
תודה רבה, גדולה וכֵנָה לכם על מאמציכם במלאכה לא-פשוטה.
תודה רבה וגדולה לךְ, גלי (גלי צבי-ויס), על הבמה, על הבית.
שבוע טוב ומיטיב.
שלכם, בהערכה רבה,
רבקה
-
