משפחות החטופים

זועק, קריאה נרגשת: אתה תוהה מה חושבים משפחות החטופים ואתה קורא להם לקום וללכת באיילון עם דגלים של בניהם ולהניפם. תודה רבה לך אודי היקר, יום טוב וחמים.

.

וזֶה המינימוּם, וזֶה האוֹפְּטִימוּם שביכולתֵנו לעשות, כל אלה 

כמוני, כמוךָ, בבתים.

הֵם, החטופים ובני משפחותיהם, הֵם ספגו וסופגים אֶת המכָּה

הנוראה. ועוד דרכָּם ארוכה.

תודה רבה-רבה-רבה על שירךָ, אודי, יקר. <לב> 

רבקה

---

מי סובל יותר החטוף או אמו. וכנראה זה כי הסבל שלהם הוא אין סופי. אי אפשר להכיל. ואני אסיים כאן. כי אין אני כותב כלום מאז המלחמה כמעט על המלחמה ישר זה מביא אותי למקומות רעים מאוד. 

דיר בראד

כל ענין החטופים מזכיר לי את השואה

שהורינו חוו ואני דומעת המון והלב כואב

ממש פיזית. נורא לחשוב על מה שהםו עוברים ועברו

ריגשת אותי בתגובתך לשירי ואני מודה לך שוב

ממני מלב אוהב

סיס

החיילים שנלחמים במלחמה האין סופית שם בבוץ הטובעני של עזה הם אלה שכשהם משתחררים  הם מפגינים בנתיבי אילון כדי לשחרר את החטופים, ואתה כואב את כאבם של משפחות החטופים  וכל שנותר לנו להצטרף להפגנות ולהניף אל על את דגל ישראל.

כולנו חטופים ע"י ממשלה אטומה שבראשה עומד נאשם בפלילים.

שיר עוצמתי המגלם בתוכו ביקורת נוקבת כתבת אודי היקר.

סופ"ש רגוע ושקט וט"ו בשבט שמח

שמוליק

אודי ידידי היקר,

אני כל כך מזדהה עם דבריך

אני לא מפסיקה לחשוב עליהם -

על החטופים על המשפחות.

אני עם כל אללו שיוצאים לרחובות עם דגל

וכואב לי שכבר אינני יכולה להצטרף אליהם.

אני כל כך מבינה כשאתה כותב

קטנו מילותי...

כי באמת אין מילים שיכולות לבטא.

תודה אודי

צודה שביטאת והעלת את רגשותיך

ואת הרגשות של כל כך רבים מאתנו

תודה.

צאו לרחובות אתה קורא לכולנו, להחזיר את אחרון החטופים, להחזיר שלווה לנפש כולנו. והמחשבות שלך על מה עוברים כולם, החיילים, בני משפחות החטופים והחטופים עצמם.