רגעי הדממה האבודים

זועק: אתה עוצם את עיניך עד שאתה שב אל מסלול החיים ואתה לא חש חלי בלב מרוב אכזבה. תודה רבה לך זיו היקר, לילה טוב ושבוע טוב. עצימת עיניים לא תחליף לשיתוף. היא נובעת מחוסר ברירה וצריך כל הזמן לעצום את העיניים וזה לא נגמר כשיש בעיות שלא נגמרות. מאחל לך רק טוב.

אבל השיתוף גם מסוכן הוא. 

תודה על הזמן שנתת לי.

קשה לשתף בגלל שלא מחכנים במערכת החינוך לשתף ולהקשיב. ברגע שיבצעו רפורמה במערכת החינוך רפורמה, לא תהיה בעיה לשתף. מכאן שזה הפיך. זה רק יעשה תוך אם יקנו במערכת החינוך לילדים את מיומנויות ההקשבה שיוכלו להקשיב. כמו כן נדרשת מערכת החינוך להקנות לבוגריה את היכולת לנהל נכון את שעות הפנאי.

אני בנאדם מאוד אינדבדואלי

ואנשים דרכם להדביק לך סטראוטיפ. 

למשל אם אני דתי 

אני מזלזל בנשים.

קרה לי המון.

ברור. צריך לחנך לסובלנות במערכת החינוך. ברגע שאנשים יקשיבו יותר במשך הזמן זה יפחית את השיפוטיות. שיתוף-הקשבה זה דבר טוב מאוד. לכולם.

אני בן 40 אני מדבר על בני גילי מה יעזור מערכת החינוך. אני לא נער

השיר מבטא תחושות של בדידות, אכזבה ופחד. אתה חש כאב ("כמה חלי ולא מרגיש הלב") שמקורו באכזבות ("מרוב שהוא התאכזב") ופחד ("כמה פחד יש לי מבני אדם") מהסביבה ("שיוציאו דברי מהקשרם").

המסר העיקרי של השיר הוא הכאב והבדידות הקיימים בחיינו, אך גם התקווה והנחמה שאפשר למצוא ברגעים קטנים של בריחה וחופש.

תודה זיו היקר על השיר הכאב שנכתב מתוך נפשך.

שבוע טוב ושקט

שמוליק

רק שהרגעים האלה הופכים בודדים יותר ויותר

ברגעים של דממה אתה מאזין לרחשי הלב. יודע לגעת בתחושות הפנימיות, לא אחת בכאב ואז לחזור אל מסלול החיים, להתעלות מעל הכל.  

בכלל להיות חיובי ולהתעלות

השיר הוא שיר עצוב

אמנם מעניין שכולם ראו בו אור של חיובי

אני להפך התכוונתי

התכוונתי שזה כמעט הרגע היחיד שיש לי של שקט

תודה על הקריאה

באמת שאני מנסה. 

.

זיו, יקר, 

אִם (אִם!!) הבנתי נכון אֶת שירךָ, אַתָּה פורֵס לעינינו אֶת מצבוֹ 

של אדם שבע אכזבוֹת בקשריו עִם אנשים אחרים. אדם בודד, 

שמרגיש טוב עִם עצמו אך ורק כשהוא עוצם עיניים ונהנה 

מרגעי חופש. 

תמונה מורכבת. הרגשה קשה. שיר מורכב וקשה. 

תודה רבה-רבה-רבה על שירךָ, זיו, יקר. שבוע טוב ומיטיב לךָ, 

עד כמה שניתן. <לב>

רבקה

---

אחלה רבקה :)

.

אכפת לי, בוודאי. ולא-טוב לי עִם הצעתךָ. 

רשמית, שמי רבקה ירון. 

רבקה: שמי הפרטי;

ירון: שם המשפחה. 

יקרה, היקרה: מבחינתי, אפשר בלי תוספת. 

תודה רבה על השאלה, זיו. 

<לב>

רבקה

---

טוב רבקה היקרה 

תחושת חופש

במסלול החיים

כשלכולנו רגעים של דממה 

שהם גם מבורכים

נפש צונחת ..

מעניין לי הכתוב 

שמחתי לעניין

תודה על הקריאה מזמנך צביקה