רְאִי לְאָן הִגַעְתְּ, / לְצַטֵּט /

ואני כל כך אוהבת לעקוב אחר תנועתם של הנמלים והחריצות עד שמגיעים למחילה ועתה?

~
ובאשר לרגשות
את חוששת שלא תוכלי לבטאם כראוי

ולכן את מצטטת אחרים - 

יפה

.

אביה, אהובה, 

תודה רבה-רבה-רבה על תגובתךְ! <לב>

רבקה

---

הראשון: מעורר תהיות, דברי תוכחה: פנייה לנמלה החרוצה שתראה לאן הגעת ומה עכשיו. מתאים גם ליחסים בין בני אדם, כאשר אומרים לאדם תראה לאן הגעת  ומה עכשיו או בין אדם לעצמו.

השני: את חוששת שלא תבטאי עצמך כדבעי ברגשות מסוימים את אז מביאה ציטוטים.

תודה רבה לך רבקה היקרה, יום טוב וחמים.

.

דני, יקר, 

תודה רבה-רבה-רבה לךָ! <לב>

רבקה

---

1.

ההגיג הראשון  מעורר מחשבה על המחיר של חריצות והתמסרות מוחלטת — האם זה באמת מוביל למקום שלם ומספק, או שמשהו חשוב הלך לאיבוד בדרך?

יש פה הזמנה לחשבון נפש, לבחינה עצמית כנה, ואולי קריאה עדינה לשינוי.

2.

ההגיג השני  מדבר על הפער בין רגש להבעה — ועל הצורך האנושי להיעזר באחרים כשנדמה שהמילים האישיות אינן מספיקות. 

אפשר לחוש כאן עדינות וכנות שמדברות על המקום הפגיע של מי שיודע להרגיש, אך חושש לדבר.

תודה רבקה יקרה על שני ההגיגים מעוררי מחשבה.

יום רביעי מבורך ושנשמע בשורות טובות

שמוליק

.

שמואל, איש יקר, 

תודה רבה-רבה-רבה לךָ על תגובתךָ! <לב>

רבקה

---

הגיגייך אפילו אם אינם מהמקור את מוסיפה להם את הצבע שלך. 

לגיטימי. 

הנמלה- עובדת קשה אבל אינה יודעת דבר

מלבד הודעות  המוח הקולקטיבי של הנמלים האחרות מהשבט

שמשדרות את המידע ...

.

רחל אהובה, 

אני יודעת ... 

תודה רבה-רבה-רבה על תגובתךְ! <לב>

רבקה

---

לך לנמלה עצל ולמד ממנה

לא כול רגש ניתן לבטא היטב

יום נעים רבקה יקרה

.

איילה יקרה, 

המשפט שייך למשל של אֵזוֹפּוּס.

תודה רבה-רבה-רבה על תגובתךְ! <לב>

רבקה

---

.

ועוד איך ... 

חננאל, יקר, תודה רבה-רבה-רבה על תגובתךָ! <לב>

רבקה

---

האם באמת אפשר ללמוד ממנה, מהנמלה החרוצה?

האם היא באמת חרוצה, או זו מין פעולה אובססיבית.

ראיתי אותה שבה ובונה את ביתה שנהרס,

אולי היא צריכה לבנות בית חדש?

אינני יודעת.

בעצם - כבר אינני יודעת דבר.

====

עַל אֵיזוֹ שׁוֹק וְעַל אֵיזוֹ יָרֵךְ עלינו להכות?

ולמה בכלל להכות עליהן. ומה יעשה זה שחזר מהלמלחמה בלי רגליים?

סליחה רבקתי, קצשה לי קצת להתרכז, אתמול בני קבר את אחותו שנפטרה,

אז אני קצת מרחפת...

.

הוֹ.

קשה. קשה. 

נוריתי יקירתי, 

אני קוראת עכשיו, ברשת, אֶת שיריהָ של המשוררת מפינלנד

אווה קילפי, שתרגם רמי סערי - לא אצטט אותהּ: עכשיו הכאב

מדַבר. איזכרתי אֶת שמהּ כאמצעי-עזר, במקומי. 

(אגב: אולי אַתְּ מרַחפת, אבל קראתְ אוֹתִי.)

תודה רבה-רבה-רבה וחיבוק אוהב, נוריתי יקירתי. 

שלךְ, <לב>

רבקה

---

.

אני - מילא. מה עִם כולנו ..? 

(לא אישית כלפיךָ.) 

תודה רבה-רבה, צביקה, יקר. <לב>

רבקה

---

מביא גאולה לעולם. לומדים מאסתר שאמרה למלך בשם מרדכי. אף פעם לא הבנתי את המדרש הזה. 

.

גם אצלי יש חורים בהשכלה - בגודל של אוקיָנוסים ... 

תודה רבה-רבה, זיו, יקר. <לב>

רבקה

---

כי עיקר ההבדל בין מי שיודע למי שלא יודע

זה כמה הוא מודע לכמה הוא לא יודע

קרי "מודעות"

.

נכון. והפער בין שניהם הוא פער עצום. 

אני משתדלת למלא אֶת החסר כמיטב יכולתי: 

קוראת ברשת מאמרים וספרים חדשים במקצועות שלי

(יש מוסדוֹת בינלאומים רציניים שמעלים אותם לאינטרנט),  

חברים-ידידים מחו"ל שולחים לי מה שאפשר לפי בקשתי, 

ו- מה לעשוֹת, מה שחסר לי מִתְרַבֶּה מגי שעה. 

ומה שלא שייךְ ישירוֹת לתחומיי עצום עוד יותר. 

מתסכֵּל. 

ברברתי מספיק. ושיעממתי אותךָ. 

לילה טוב, זיו, יקר. ותודה על הסבלנוּת. <לב>

רבקה

---

ארוכה היא מיני ים. 

וגם שרים בשבת . ברבורים בשליו ודגים. חחח

.

ובכל זאת, עליי להפסיק כרגע: 

העליתי טקסט, ותיקנתי תוך כדי - אבל לא במקור. 

יש לי עוד קצת עבודה לפני שאלך לישון. מקווה לא 

לטעוֹת: עייפתי. עבודה לא-קלה.

עוד נשוחח, זיו, יקר. 

לילה טוב ומיטיב! <לב>

רבקה

---

ואת שואלת למראיך 

חריצותך

כאבתי את הכתוב 

כשגם אני דועכת בזיקנתי 

.

אלה לי אהובה, 

תודה רבה ואוֹהֶבֶת לקריאתךְ האישית ולתגובתךְ!

חיבוק, 

שלךְ, <לב>

רבקה

---

כלומר באופן טוטאלי, מכת מחץ כפי שצריך. וזו דעתך לגבי מה שקורה כאן עתה עם המלחמה הבלתי נגמרת. כך באירוניה מעודנת את אומרת את שלך.  

.

גליתי יקירתי האהובה, 

לא היית אתמול. דאגתי לשלומךְ, לשלומכם. מה שלומךְ? 

ולהגיגיי, ולתגובתךְ: 

הבנתְּ אותי נכון. משתדלת לא לצעוק עוד. 

תודה רבה-גדולה-מאוד לךְ, 

וסופ"ש רגוע ומיטיב בבית, יקירתי. בבית, לפחוֹת. 

הסופ"ש הזה קשה מאוד לנו כאזרחֵי המדינה. 

שלךְ, <לב>

רבקה

---