למדתי בעצמי

מעורר תהיות, זועק: למדת  בעצמך לכתוב שיר ולא על עיניים שואלות של ילדי משפחת ביבס היקרים... תודה רבה לך אודי היקר, המשך יום טוב.  איש לא ילמד על עיניים שואלות לעולם. אי אפשר. יהי זכרם ברוך.

אודי היקר. אכן. איזה עצב. לא יוצא לי מהראש. אהבתי שפתחת בחוסר יכולת תאר ולאחר מכן תיארת בכאב צורב. כל העם מייבב . 

אודי יקר,

אינני יכולה לכתוב תגובה 

אינני יכולה להגיב על השיר

אינני יכולה כי -

היד רועדת על הקלידים ומול עיני

תמונתם של שני העוללים ואמא שאותם מחבקת...

והם אינם.

מזל שלא כתבתי על דף נייר, כי הכתוב היה נמס מהדמעות שזלגו מעיני.

ידעתי שתגיע לזוועה

איני מפסיקה לדמוע

זוכר את ביאליק??

כתב אותו דבר אך במשפט אחר

השיר מצביע על גבולות המילים מול מציאות של סבל ואיום קיומי — אפשר לכתוב, לעגל, לרכך, אבל אי אפשר באמת לתת תשובה לכאב התהומי של אמא ושני ילדים (שירי , אריאל וכפיר) נוכח המציאות הנוראה. זה קריאה אילמת על חוסר הצדק שבעולם והמצוקה שמולה גם הכוח היצירתי מתקשה לעמוד.

תודה אודי היקר על השיר הנוקב והכואב שכתבת.

יום רביעי מבורך ושנשמע רק בשורות הטובות.

שמוליק

אם אכתוב על זה ליבי יימס

אי אפשר ולא ניתן ללמוד לכתוב על כך. 

לב כבד, זוועה! 

.

אודי, יקר-יקר, 

תודה! 

כל שאוסיף, יגרע. 

<לב>

רבקה

---