* * *

הבכי לא תם בסוף לכתם: לא מספיק בכינו את סבלם עד סוף ימיהם של החטופים ואנו עוד נמשיך לאחר לכתם לבכות עליהם. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבת טובה ומיטיבה. יהי זכרם ברוך.

אלו עוד מילים נדרשות?

דומה שאין בנמצא

נורא, רבקה, נורא

<לב>

השיר מבטא צער עמוק על סבלם וחייהם שנגדעו של אנשים אחרים, תוך השוואה לימי חיינו. יש כאן הכרה בכאבם של אלו שכבר אינם, לצד תחושת חוסר יכולת להכיל את האובדן – גם אם נבכה עד סוף ימינו, לא נוכל לבכות מספיק על הכאב שהם חוו.

המסר המרכזי: הזיכרון והכאב על חייהם של אחרים לא מתפוגגים, אלא מלווים אותנו לאורך כל חיינו, והאובדן שלהם נותר חקוק בנפשנו לנצח במיוחד של הנרצחים באותו אוקטובר השחור בו כבה האור.

תודה רבקה יקרה על השיר הקצר, הכואב  והנוגע .

נקווה לימים טובים יותר

שבת מבורכת עם בשורות טובות.

שמוליק

והבאים יבכו אותנו כשנמות 

אכן אלה הם חיינו 

לֹא יַסְפִּיק בִּכְיֵנוּ עַד

סוֹף יְמֵי חַיֵּינוּ 

שבת של טוב

.

אביה, אהובה,

"(עַד סוֹף) יְמֵי חַיֵּינוּ" כאן הוא במשמעוּת של ההגדה של פֶּסַח: 

"כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ" . 

תודה רבה-רבה-רבה ושבוע טוב ומיטיב, יקרה. <לב>

רבקה

---

הסבל הוא חלק מקיומנו בעולם הזה. אך גם ההזדהות, האכפתיות. הסבל הפרטי והסבל הקולקטיבי. 

כל מילה בשיר הזה קולעת בול למטרה של הבעת ההשתתפות בצער ובאבדן הפרטי והכללי.

יפה כתבת רבקה

??

.

תודה רבה-גדולה על ביקורךְ, ועל תגובתךְ, BeeBee יקרה!

שבוע טוב ומיטיב יותר (הלוואי!). <לב>

רבקה

---

עד. 

איך מילותיך כולם פליאה

מלאה בחכמה את רבקה

לילה נפלא

לבכות את סבלנו לחוש את חייהם וחיינו,

ואני במקום הכלליות של חיינו וחייהם, סיבלנו וסבלם,

הכנסתי שמות, ומילים שלך רבקתי היקרה, 

סיפורו את סיבלם של היקרים לי

ואני בכיתי ועדיין  בוכה את סיבלם

ואבכה אותו עד סוף ימי.

תודה יקרה שלי שנתת לי מילים.

.

ה-תּוֹדָה! היא לָךְ, נוריתי יקירתי. 

בימים קשים כל כך לךְ, לָכֶם ...

חיבוק, אהובה. 

שלךְ, <לב>

רבקה

---