שֶׁלֹּא תֵּדְעִי

אישה מתכופפת כמו האיש, את ידה מושיטה לך, פונה אליך ואומרת שלא תדעי ואת נרתעת, לא מכירה אותה, עד שאת נענית , קמה והולכת, מבינה שהיא רק מקבצת נחמה. תודה רבה לך רבקה היקרה, המשך יום טוב ומיטיב.

הסוף מפתיע! קבצנית של נחמות! כולנו היום קצת כמוה-קבצני /ות נחמות! מקבצים/ות  כל פרוטת-נחמה מזדמנת. לוחשים/ות״דלא נדע״ שלא תדע/י ובליבנו מתפללים/ות שלא נדע צער....

????

ישנם רגעים שבהם בני אדם זקוקים לנחמה, אפילו מבלי לומר זאת במילים. האינטראקציה בין הדמויות ממחישה את הרגישות האנושית – את הכאב, הבדידות, אך גם את היכולת להושיט יד ולהיות שם עבור מישהו אחר, אפילו לרגע חולף.

תודה רבקה יקרה על השיר .

יום שני מבורך ושקט

שמוליק

שתדעי ימים טובים ויפים