שֶׁלֹּא תֵּדְעִי

אישה מתכופפת כמו האיש, את ידה מושיטה לך, פונה אליך ואומרת שלא תדעי ואת נרתעת, לא מכירה אותה, עד שאת נענית , קמה והולכת, מבינה שהיא רק מקבצת נחמה. תודה רבה לך רבקה היקרה, המשך יום טוב ומיטיב.

הסוף מפתיע! קבצנית של נחמות! כולנו היום קצת כמוה-קבצני /ות נחמות! מקבצים/ות  כל פרוטת-נחמה מזדמנת. לוחשים/ות״דלא נדע״ שלא תדע/י ובליבנו מתפללים/ות שלא נדע צער....

????

ישנם רגעים שבהם בני אדם זקוקים לנחמה, אפילו מבלי לומר זאת במילים. האינטראקציה בין הדמויות ממחישה את הרגישות האנושית – את הכאב, הבדידות, אך גם את היכולת להושיט יד ולהיות שם עבור מישהו אחר, אפילו לרגע חולף.

תודה רבקה יקרה על השיר .

יום שני מבורך ושקט

שמוליק

שתדעי ימים טובים ויפים

לקנה סוף את מדמה את עצמך. גם את מתכופפת מעת לעת, מבקשת בשורות טובות והבדידות. כן, הבדידות המכאיבה הזו. 

.

בוקר טוב, גליתי יקירתי האהובה. 

לא, לא אני - אני נמוכה. אישה שאני לא מכירה, גבוהה ורזה, 

בסופר פארם, בתור לתרופות. אני עוד ישבתי. היא בחרה בי.  

כשאמרה"שלא תדעי" חששתי, נרתעתי - הרי ההמשךְ הוא 

"(שלא תדעי) עוד צער" ... 

תודה רבה-רבה-רבה והמשך יום נעים ומיטיב. 

שלךְ, <לב>

רבקה

---

מה ארז זה אינו עומד במקום מים ואין גזעו מחליף ואין שרשיו מרובין אפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו כיון שנשבה בו רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו

מה קנה זה עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובין ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו אלא הולך ובא עמהן דממו הרוחות עמד הקנה במקומו

.

הוֹ. 

זיו, יקר, 

הַמָּשָׁל המקורי, של אַיְזוֹפּוֹס (כי מדובר במָשָׁל), הרבה-הרבה 

יותר קצר וקל לקליטה: 

אילן גבוה, זקוף, לגלג על הַקָּנֶה (קנה-סוף) הדק, שלא יכול 

לעמוד זקוף כמוהו: "אני לא מתכופף כמוךָ, עִם כל משב-רוח," 

אמר לוֹ. 

באה רוח סערה, וכשהסערה חלפה, הַקָּנֶה הזדקף וראה אֶת 

האילן שבור למחצה.

תודה רבה-רבה-רבה והמשךְ יום נעים ומיטיב,זיו, יקר. <לב>

רבקה

---

זה תלמוד בתעניד דף כ עמוד א בסוף כמדומני

.

התלמוד נערך 500 עד 600 שנים (אִם לא יותר) מתאריכי חייו 

ומותו של איזופוס. 

אגב: אני למדתי תלמוד רק שנה אחת, לתלמידי חו"ל, לימודי

חוֹבָה, באוניברסיטה. 

אין לי ידע במקצועות האלה. 

כשאני זקוקה למשהו, בודקת ב-ויקיפדיה. 

רבקה

---

כל האמרות שכתובות בתלמוד הם אמרות עתיקות הרבה יותר ממה שנערכו.

סתם מעניין למדת אותי על איזיפוס. 

אינני חולק שהייתה חכמה בפילוסופיה של יוון

אמנם מלמודי ואני למדתי בספרים העתיקים קצת מידי

הפילוסופיה הייתה נצרכת גם לחכמים כמו הרמבם ורבינו בחיי

בגלל אותה תקופה שכן הפילוסופיה פיספסה את החיים הפשוטים

שכן לפעמים מרוב חכמה יכול לאבד הפשוט כשהאיזון בינהם הוא המוצלח

הרבה שאלות וספיקות בלי מספיק תשובות. והם היו חייבים לענות לכן גם שמו של הספר של הרמבם מורה נבוכים. אנשים שנבוכו בפילוסופיה.

גם הרבה פעמים אנשים חושבים שהחכמות שאני כותב זה סוג של פילוסופיה

חלילה לי , אני שואל שאלות בשביל לקבל תשובות פשוטות.

האמת שאני לא נמשך מאוד לפילוסופיה אפילו לא היהודית. כמעט אין ספר יהודי ממשה רבינו עד לפני מאה שנה שלא קראתי בו לפחות קצת. 

אבל את הכוזרי למשל לא קראתי וגם לא מורה נבוכים. 

אף פעם לא הרגשתי צורך לענות על שאלות פילוסופיות. שאלות אלוהיות דתיות זה כן. יש הבדל גדול ועצום בין השניים. סליחה על האריכות נסיתי להסביר את ההבדל.

.

הוֹ. 

הבנתָּ אותי לא-נכון, זיו. 

רציתי רק להבהיר לךָ שאני לא בקיאה במקצועות

היהדוּת. 

גם לא בפילוסופיה יהודית. 

אגב: איזופוס לא שייךְ לפילוסופיה, אפילו לא

לפילוסופיה יוונית. אני מכירה אֶת משלָיו מהבית

(ילידת ארגנטינה). 

אשר לפילוסופיה כמקצוע: 

הסברתָּ יפה. ונכון. 

ברשותךָ, זיו, ו- בבקשה: אנחנו רק משוחחים,

מחליפים דעוֹת: 

ממה שאֲנִי יודעת ומבינה,

הדָּתוֹת היו מסַפְּקוֹת אֶת הצרכים ואֶת התשובות

לכל השאלוֹת הקשורוֹת לבני האדם, יחסיהם,

מנהגיהם, וכיוצא מכךְ. זה כולל מה מותר ומה

אסור, חגים, מאכלים, וכד'. 

בריאוּת (שוב: לפי מה שאֲנִי יודעת):

מבחינת הממצאים הקיימים, הרפוּאָה דאגה

לבריאוּת הגופנית. הרפואה הייתה המדע

הראשון, יחד עִם כל מה ששייךְ למדעי הטבע. 

אני מקווה שהכול בסדר בינינו, זיו, יקר. <לב>

רבקה

---

אני לגמרי נהנה מהשיח

ואם נרחיב בעניין, איך שאני רואה את זה. הדת מטרתה המקורית היא שיהיה צדק בעולם. לצערנו היא הפכה לפעמים בעיני אחרים למשהו פולחני פאגני קצת בגלל שיש בדת (כשאני אומר דת אני מתכוון רק לאחת אין אצלי דתות, ככה זה רק אצלי לצורך הדיון) הסיבה לזה בגלל ההתגשמות. למשל התפילין מעולם לא היו אמורים להיות מעור אלא מאור. בכלל א וע מתחלפות הרבה שהאור הופך לעור. כלומר שהוא מתגשם. בעקרון זה בגלל שהאדם היה בשפלות היה עליו להחזיר את החומר אל הרוח. אז עליו עכשיו לעשות פולחנים כאלו ואחרים מלבד הרצון לדין צדק ומשפט צדק שזה היה עיקר רצון הדת. 

ויש לי המון להאריך בזה איך חטא העגל גרם להכל. וזה ממש ארוך.

תודה תודה על השיח. אני נהנה. 

הכי אני נהנה שאת מתנצלת. 

בדרך כלל אנשים תוקפים חח

.

אִם היה חטא העגל ... 

(אני מחייכת. אַל תכעס, בסדר?) 

נימוסיי: 

מסביבה קָתוֹלִית אַפּוֹסְתּוֹלִית רוֹמָאית,

קוֹרְדּוֹבָּה (יותר קתולית מהוותיקן),

ארגנטינה. 

לדיון שאַתָּה מציע: 

ההתגשמוּת, הגשמי, נכון.

... האדם זקוּק  לאמוּנה, ולפולחָן, זיו. 

וזֶה התפקיד של הדת. 

החלק ההיסטורי, המדויק: שייך למדע

הדתוֹת.

חילופי האותיוֹת: 

לא הייתה לי ברירה, למדתי: 

ת' ושׂ, כ' וק', ועוד. 

מִשְׁפָּט, צֶדֶק, ככלל: 

ביהדוּת, ממה שאני יודעת, מלבד

עשרת הדיברוֹת: 

עוד מימֵי התנ"ךְ, עוד לפני שלמה 

המלךְ. 

בעמים, ככלל: 

כל עַם וההיסטוֹריה שלו. 

עד כאן להפעם, זיו. 

רק טוב! <לב>

רבקה

---

היא מושיטה ידה, אבל היד נותרת ריקה.

אף אחד לא הטיל קצת נחמה אל תוך היד המושטת.

וכל שנותר לה להגיש לך, אל תוך ידך המושטת -

זו בדידות.

כל כך עצוב...

.

נזכרתי בָּהּ ובאירוע כי מחר אני נוסעת לסוּפֶּר-פארם, ושָׁם קרה

מה שהעליתי אתמול. 

בהתחלה נבהלתי: הרי אומרים "שלא תדע עוד צער" לפני  

בשורה קשה. 

היא רצתה מגע אנושי, מנַחם. 

תודה רבה-רבה-רבה והמשךְ יום נעים ומיטיב, נוריתי יקירתי. 

שלךְ, <לב>

רבקה

---

מחבקת כאב זה 

מזדהה עם כל מילה קמה הולכת ממשיכה הלאה למרות ...