נפגשות לדק נפרדות לעד

בשנת 1992, דיוויס, חייל צעיר בשירותו הצבאי, סיים את יום השירות בבסיסו ביפו. הוא פסע אל מחוץ לשערי הבסיס, נשם עמוקות את אוויר הערב, והחל לצעוד לעבר צומת חולון, שם תכנן לתפוס אוטובוס לבאר שבע.

האוטובוס הגיע, ודיוויס עלה עליו, בוחר מושב ליד החלון. הנסיעה החלה, והנוף העירוני של יפו וחולון התחלף בהדרגה בשדות ירוקים ומרחבים פתוחים. השמש נטתה לשקוע, וצבעה את השמים בגוונים של כתום וסגול.

בצומת בית עובד, האוטובוס עצר, ועלתה נערה צעירה, עם תיק גב. שיערה הכהה גלש על כתפיה, שפתיה שושנים ועיניה החומות הקרינו חום ושמחה. היא סקרה את המושבים הפנויים, ובעיניה הבחינה בדיוויס. בחיוך קל, התקרבה והתיישבה במושב שלידו.

"שלום," אמרה בקול נעים, "מה שלומך?"

"שלומי טוב," השיב דיוויס, מופתע מעט מהפנייה הישירה.

"אני מיכל," הציגה את עצמה, "לומדת בפנימיית עיינות ובדרך לקרית גת. ואתה?"

"דיוויס," ענה, "בדרכי לבאר שבע."

השיחה ביניהם קלחה, היא הציעה לו בייגלה. מיכל סיפרה על חייה בפנימייה, היא סיימה כיתה יב', עוד סיפרה על החברות, הלימודים והחלומות לעתיד. דיוויס הקשיב, משתף בחוויותיו מהשירות הצבאי, בציפיות ובאתגרים. הם צחקו יחד, מצאו נושאים משותפים, והזמן חלף במהירות . חייל אחר שנסע באוטובוס הצטרף לשיחה אך ירד בתחנה שאחרי.

האוטובוס עבר דרך ראשון לציון ויבנה, חולף על פני שדות חיטה ומטעים, שהשתרעו עד האופק. במציאות של שנת 1992, עדיין היו פרדסים, מטעים ושדות, עוד לפני שהנדל"ן בלע חלק גדול מנוף הגלויה שהוא ראה. האור האחרון של היום העניק לנוף גוון זהוב, והאוויר היה מלא בריח אדמה לחה.

כאשר הגיעו לצומת קסטינה, שניהם ירדו. מיכל פנתה לדיוויס:

"אני ממשיכה לקריית גת. בוא, תצטרף אליי באוטובוס ההמשך..."

דיוויס היסס. הוא תכנן להמשיך בטרמפים, הוא לא ידע לברור את רגשותיו, מחד הרגיש חיבור מיוחד למיכל. מאידך, הביישנות גברה עליו. הכיפה שעל ראשו, להרבה יש דעות קדומות, האם היא תסכים?

"תודה, אבל אני אמשיך מכאן," אמר בקרירות. עובר לNext. לא חושף את רגשותיו האמתיים.

מיכל חייכה והתרחקה לכיוון האוטובוס לקריית גת.

הוא צפה בה נעלמת בין הנוסעים.

לאחר כמה דקות, כשהאוטובוס המשיך בדרכו, והוא ישב בטרמפ, הצטער דיוויס שלא ביקש את מספר הטלפון שלה. הוא תהה מה היה קורה אילו רק היה מעז. הדבר הכי גרוע היה אולי התעלמות. המחשבות ליוו אותו לאורך שארית הנסיעה, והנוף הירוק שמחוץ לחלון נראה פתאום פחות מרהיב.