שׁוֹזֶרֶת בְּךָ

מרגש, מקסים: את בחוסר זמן תמידי ולמרות הכול את שוזרת ויודעת כי היכולת מצמיחה כנפיים...  תודה רבה אביה היקרה, יום מואר.

לִשְׁזֹר בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע
מִלִּים בַּחֲרוּזִים 
וּמַחְשָׁבוֹת בְּחִיּוּכִים.
לִשְׁזֹר בְּיַחַד 
בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ
בִּגְוָנִים שׁוֹנִים
שֶׁל אַהֲבָה.
הָרוּחַ נוֹשֵׂאת 
אוֹתָם לִגְבָהִים
עַל גַּבֵּי הַחֲרוּזִים 
עִם הַכְּנָפַיִם שֶׁבַּלֵּב 
שֶׁצּוֹמְחוֹת מִתּוֹךְ הַתִּקְוָה.

שיר מקסים כתבת אביה יקרה.

המסר של השיר למרות שכתוב בגוף ראשון  הוא שהאהבה והקשר העמוק בין אנשים מעניקים תחושת ריחוף, חופש ושאיפה לגבהים חדשים. השיר מדגיש את הכוח שיש לחיבור רגשי עמוק להעניק השראה, להצמיח וללמד כיצד לעוף—לא רק פיזית, אלא ברמה הרגשית והרוחנית. נהדר אביה יקרה.

לך כתבתי כרגיל שיר במקום תגובה.

יום שלישי מבורך

שמוליק

.

השאיפה מלַמדת לעוף. 

כל כך נכון, אביה, אהובה. 

אִם זכרוני אינו מטעה אותי, 2006 הייתה השנה הקשה שלכם. 

(אִם טעיתי, אנא סליחתךְ.)

בכל אופן: בשירךְ אַתְּ מדַברת אל אהובךְ ברַכּוּת, מעודדת 

אותו, שוזרת חלומות בשערותיו. 

(לא אחזור על הכול: הכול "שווה ציטוט" ...)

שירךְ דיבר אליי. מאוד. ואהבתי אותו. מאוד. 

תודה רבה-רבה-רבה והמשךְ ערב ושבוע רגועים ומיטיבים. 

<לב>

רבקה

---

והרוח היא הנושאת אותנו למרחבים מעניינים

יום פורה יקרה