בַּחֲזָרָה לֶעָתִיד

מעורר תהיות: אביך קם מהשולחן, אוחז בידו ממחטה ומוחק לך את הפודרה  ולא לא יודע מה להגיד לנוכח המלחמה בשעתו היתה. חברתך מצדך תוהה מי למי ימחק את הפודרה. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבת טובה ומיטיבה. מקווה שלא תהיה הסלמה.

.

דני, יקר, 

גם אני מקווה שלא תהיה הסלמה. 

תודה רבה-רבה-רבה ושבת טובה ומיטיבה לךָ. <לב>

רבקה

---

ואומר - זו לא פוליטיקה זו מלחמה!
קול שני אומר יחד ננצח

הראשון - מוחק הסטוריה - 

ואז החברה ששואלת

וּמִי יִמְחַק פּוּדְרָה לְמִי  
נ ה ד ר

.

אביה אהובה, אביה האחת והיחידה, 

תודה רבה-גדולה-מאוד על קריאה + תגובה!

(איזו הפתעה! חשבתי שאַתְּ, אַתֶּם כבר בחופשה.) 

שבת שלום, נעימה ומיטיבה, 

וחופשה מן האגדות, כפי שמגיע לךְ, לכם. 

שלךְ, <לב>

רבקה

---

השיר עוסק בניגוד שבין זיכרון לעתיד, בין דורות ובין תפיסות שונות של מציאות. דמות האב מייצגת עבר סמכותי וחד-משמעי, מוחקת את הפודרה – סמל לחיצוניות ולניסיון להסתיר או לטשטש דברים. הדיאלוג שבין הקולות השונים משקף ויכוח על משמעות המלחמה, הפוליטיקה וההיסטוריה – האם למחוק את העבר, את ההווה, או אולי את שניהם?

השיר מעלה  לדעתי תהיות על הדרך בה אנו מבינים ומפרשים את המציאות – האם אנו נשענים על ההיסטוריה, על ההווה, או אולי על תקוות לעתיד? השאלה החותמת – "ומי ימחוק פודרה למי" – רומזת לכך שבסופו של דבר, לכל דור ולכל אדם יש את הדרך שלו לראות ולפרש את המציאות.

תודה רבקה יקרה על השיר עם המון חומר למחשבה.

שבת מבורכת ושקטה בלי אזעקות

שמוליק

.

שמואל יקר לי מאוד, 

תודה רבה-גדולה מאוד על קריאה + תגובה מפורטת!

שבת שלום, נעימה ומיטיבה לךָ, לכם. <לב>

רבקה

---

ואת דווקא קוראת לשירך: "בחזרה לעתיד". כמו ההיסטוריה חוזרת בואריאציות שונות ומעורבים בה עבר, הווה ועתיד. את הפודרה קל למחוק באמצעות ממחטה, וקל לקחת זאת באופן מבודח - אקט של אב כלפי הבת המתבגרת בטרם עת בעיניו. אבל יש דברים שלא ניתן למחוק לעולם. כמו את המלחמה הזאת ואת תוצאותיה. 

.

גליתי יקירתי האהובה, 

קריאה עד העצם, תגובה מאוזנת, ...

תודה רבה-גדולה-מאוד, ושבת נעימה ומיטיבה לךְ. 

שלךְ, כל עוד, <לב>

רבקה

---

ואין מנצחים במלחמה 

וההסטוריה תשאר בחרפתה 

ומה הוא ההווה איש לא יודע 

שבת שלום יקרה 

.

מי מוי קרידה אלה (Mi muy querida Elá = אלה יקרה לי מאוד), 

תודה רבה-גדולה-מאוד על קריאה + תגובה!

שבת שלום ומיטיבה לךְ, אהובה. <לב>

רבקה

---

.

איילה אהובה, קוסמת נפלאה, רוקמת אגדות,

תודה רבה-גדולה-גדולה על קריאה + תגובה!

שבת שלום ומיטיבה לךְ, לכם, יקרה. 

שלךְ, <לב>

רבקה

---

ואת רבקתי בטח שרה בלבך, רבותי ההסטוריה חוזרת.

כל כך קל לקחת ממחטה ולהסיר את הפודרה מהפנים,

לגלות את הקמטים שהיה ניסיון להסתיר,

וכל כך קל לקחת את הקופסה, ושוב להניח שכבה של פודרה

והורוד היפה מיפה ומסתיר את שמתחת...

כמו המזחק ביניך ובין אבא שלך, את שמה פודרה הוא מסיר בממחטה, 

וזה מעלה חיוך על הפנים.

אבל בין זיכרון ישן ומציאות כואבת את מתפקחת -

את המלחמה הזו, בעזרת האל או בלעדיו, אנחנו לא מנצחים

גם לא ננצח.

גם אין את הביחד.

.

נוריתי, הייתי בת 10 כשהחלטתי להיראוֹת צבעונית יותר 

(הכי קטנה בכיתה, חברותיי היו גדולות ממני בכמה שנים, 

וביציאה מביה"ס נהגו להתאפר). כמו שכתבתי כאן, אָבִי 

ראה, הבין, קם בפתאומיות מהשולחן, מחה אֶת הפודרה 

ואמר לי: "זֹאת אַתְּ" . 

אני יודעת שאין ממחטה ואין אמצעי כלשהו שימחק מה שקרה,

ועוד פחות: מָה שֶׁקּוֹרֶה. 

לידיעתךְ: 

הצנזורה פעילה מאוד בפייסבוק. 

וכמובן: באי-מייל. 

וה-ביחד נעלם, נכון. 

חיבוק גדול ואוהב לךְ, נוריתי יקירתי. 

שלךְ, כל עוד, <לב>

רבקה

---

רבקה, שיר עמוק. למחשבה. לפי דעתי הפודרה היא מסכה, לברוח מעימות עם החיים כאן אצלנו. מול שאלת גורל העם,הסטוריה, עבר הווה עתיד. 

תודה רבקה.

.

תודה רבה-גדולה על קריאה + תגובה, עידית, יקרה. 

אגב: אני לא כותבת שירים. זֶה מִיקְרוֹ-טֶקְסְט. או נָנוֹ-טֶקְסְט.

שבוע טוב ומיטיב. <לב>

רבקה

---