זוֹכֶרֶת שֶׁחִיַּכְתִּי,

בכל דרכך שבית את הלב של אנשים מסביבך וחייכת להם עד שחיוכך לבש צבע כהה ואת שכחת ללבשו. הבוקר את חיפשת אחריו ולא מצאת ועבורך זה אחד מאבדני הארץ המובטחת ואין לכך משמעות... תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב ושבת טובה ומיטיבה.

שבת שלום

אֶחָד מֵאָבְדָנַי

בָּאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת. חֲסַר מַשְׁמָעוּת. גַּם חֲסַר עֵרֶךְ סְטָטִיסְטִי כָּלְשֶׁהוּ

.

אביה אהובה, תודה! <לב>

רבקה

---

הזמן משנה אותנו, ולעיתים גורם לנו לאבד חלקים מעצמנו, גם כאלה שפעם היו חלק מהותי מאיתנו. החיוך שאבד מסמל את השחיקה, האובדן והכאב שהחיים מביאים איתם, עד כדי כך שהם הופכים לחסרי משמעות בעיני החברה.

תודה רבקה יקרה על השיר המעורר מחשבות רבות על החיים.

שבת מבורכת ושקטה 

שמוליק

.

שמואל, יקר, 

תודה!

רבקה

---

אך חייכך זכרונך

חסרי ערך היום

הזקנה 

הכאב 

הארץ שהולכת לאיבוד 

הכל ביחד מחקו חיוכך 

איתך בתחושות 

שבת שלום

.

אלה, אהובה, 

תודה! <לב>

רבקה

---

היה זה תהליך הדרגתי בו איבדת את החיוך התמידי שלך. ועתה בימים אלה, יותר מבכל עת אחרת-הוא נמוג. כמה עצוב.  

.

גליתי יקירתי האהובה, 

תודה! <לב>

רבקה

---

עצוב, החיוך שלך אבד, חיפשת וחיפשת ולא מצאת.

אני זוכרת אותו, את החיוך המחיוחד שלך

אני זוכרת שגם חיבוק היה מתלווה אליו.

לאט לאט הוא נעלם. 

כאן בארץ אבות, חשבת שתתגשמנה כל התקוות...

כל כך כואב האובדן הזה,

אולי, אולי רבקתי הוא התגלגל אל מתחת למטה, תתכופפי וחפשי שם.

סתם

מין מחשבה מוזרה כזו צצה לי. בראש.

אני יודעת, החיוך לא שם.

אצלי יש עדיין חיוך מיוחד ששמור לנין מתוק, ביחוד כשהוא שקוע בספר

.

הוֹ !! 

מתוק-מתוק ורציני-רציני, הנין שלךְ, אוּרִי (נכון?). 

קצת ג'ינג'י, בצילום. 

"אמא שלי ואני" - העולם החשוב לוֹ באמת. 

תודה רבה-רבה-רבה, נוריתי יקירתי. חיבוק אוהב, 

שלךְ, <לב>

רבקה

---

לזכור ח