להיות

שתיקה שנשברת

וקירות שנהרסים

ולב חרד מפני האכזבה

עוצר ובולם  את קצב התנועה

החמצת הזדמנות, לקיחת אחריות: את שוברת שתיקות בפנים ואת יודעת שהיתה לך שעת כושר לפרוח ולצהול, כשחוסמת תדיר את ליבך שלא יפגע, שלא יכאב, שלא יעלב. אבל ברחת מלהיות את ולא השגת מבוקשך. תודה רבה לך אלה היקרה, יום טוב. החיים לא פשוטים. יפה הכתוב.

.

הוֹ.

"כשהנפח ניפץ אֶת מלבושי הברזל שבי" - דימוי מדהים ומדויק. 

"הנגר שיקם אֶת מדרגות חיי"  - נזכרתי בפעם שקמין העצים 

התפוצץ והאש שרפה חלקית אֶת ביתך.  

כנראה, יצאת מהאש ההיא כגדולה מהחיים, פורחת, צוהלת. 

ועכשיו אֶת צוללת פנימה, לתוך נפשך, שעדיין מחפשת 

לברוח. 

כך אֲנִי מבינה אֶת שירך, אלה אהובה.

תודה רבה-גדולה-גדולה עליו, ורק טוב! 

שלך, <לב>

רבקה

---

ברחתי מהאני...