א. היום אקח אותך עמי
היום אקח אותך עמי אל חולות האש, לילך. אל מדבריות פורחים בשממה.
נרוץ , נתפלש בעפרים זהובים, נצטחקק בחוליות, נדבר אהבה.
עם ליל נבער במדורות כוכבים, אי שם בחולות שוממים . רק את ואני בלהבות נעלה, עד תחבר נשמתך לשלי..
דעי !
במדבר עולים כבר סופות על תלמים. פושטות הן לזערורי צלילים.
נשברים הקולות אל קירות העפר והופכים לרבבות נתזים.
מרקדים ,מחוללים שם בלילה אל מול לשונות להבים
על צללי המדבר שכבו עם הערב עוברות שיירות למחר.
הבי לילך, נרוץ מישורים, נעפיל אל רום פסגות, אל ראשי אמירים. נלקט שם תיבות שנהב מונחות על בדולח. תיבות הרגשות המזמרות.
ומכל תיבה לך אפדה לילך, מנגינה גנוזה של הלב,
אשיר לך שירה צרובת - לב לילך, אשיר לך את שירת המדבר הלוהב.
*
ב. אל ארץ מדבריות החושך
הלילה אקחך לילך מעבר להרים האפלים, אל מרחבי מדבריות החושך. שם אוצרות מדבר גנוזים, בין רגבי אדמה , אל מול פני האופק.
אחפון לך ביד איתנה אוצרותיי ,כאוצרות שבא ותרשיש, אוניות סוחר. קטורת הלב לך אתן במדבר, מול כוכב , הר נישא , מול יופייך.
ואת לילך,
בשרך רוטט,
רושף וחם,
ירכיך לבנת הספיר ופיך ארגמן.
מבט עינייך שבכה, רשת נחושת,
לוכדת, הוממת, טורפת.
בוערת..
הכיני לילך! באחת הכיני.
שבוי לך אהיה ממולל בהבל פיך.
לילך…
אוי!
עולים אופקים לילך!
לילך! הו לילך! ננוס, נברח,
הן שואגים כבר לילות שלוכדו שם באופל
רזי המדבר חוברים. עלינו סוגרים.
תני יד לילך תני יד ננוס ,
אל מעבר להרים הכהים
נברח, נרוץ.
בואי תמה הנה מכאן
לא, מכאן .
ובעצם ,
רגע
משם ! הנה משם!
לא, מכאן.
הלילה שחור כל כך לילך..!
עצרי.
תני יד
נישאר..
כי
אין יעד אחר..
ל י ל ך..
אל קווקווי ירכי מהרי הסתתרי לילך.
כאן חם. בטוח. אשמור עליך כבת.
הן ידי אותך חובקת אל לך לחשוש
לילך.
מחר אקחך עמי אל מקום אחר.
לילך שלי, לילך.
אל מקום אחר.
ג. אל נווה במדבר
הביטי, אל אופק שמים יורדים. קרה אוחזת בגיא. בואי לילך, אף אין סנדל לרגלך, מהרי עמי לחולות . בואי אלי בלבוש ארגמן מול סהר של אש נחלוף. אל נווה במדבר אקחך לילך, אל מקום המראות היפות.
נעבור חורפים בהרים נישאים, בסערת עוועים נעבור. מול דרקון הדמים אעבירך לילך מעל שאול תחתיות נקפוץ.
בחרבה, לילך, מול נד השדים נלך, נוכח שאגות פראים כבולים שם על תל. הבי ידך ערומה, ראשי על כתפך, כך נעבור את מיצר המדבר הרוגש.
הנה נווה מדבר, יולד רק לשניים. שם בעמק ,במעבר הגיא המוכסף. ושם אגם מים כחול עם שמים, וחול רך וזהוב וקיץ עליו. וחלב ערפילים שם זוחל כנחלי שכר, ואד חלבלב שם עולה מירכתי הכיכר. שם מיטת כלולות עשויה מענן ועננת, וכנפי מלאכים מעליה סוככים, בלבן שמימי של קודש.
שם היי לי לילך. נסיכה שבויה אצילת גוף ונפש. כבשה יחידה תמה בנוה מדבר.
באודם בגדיך השקופים לי היי. בריח בשמייך שכריני. אל בין שדייך הפיליני. אשכר לי תהיה נשימתך. הבל פיך אל רטט לחיי. ואצבעך נודפת מור על עפעפי. רוטט אפול תחת עונג גופך, ואראה מראות אלוהים.
ד. אל הגבעות הכחולות.
הלילה אקחך אל מרבדי החול הכחולים. אל דממת החול השותקת.
אל קרקע בתולה תתנפלי תמה. תתפלשי ערומה וצוחקת. חטובה, לילך ויפה בין חולות . בין אצבעותייך תעבירי חולות כחולים ומהם ייטפו זהובים כחלחלים. השקיני נא חול מכף יד ענוגה ואתעלף לרגלייך אהובה.
אז מרשפי אש שלהבת תבואי. מרקח חולות עייפים קדומים. ועיניך בורקות זיקי כשף, גדולות, מאירות נתיבי בימים.
בואה ונברח! את תאמרי
נרוץ אל הגבעות הכחולות.
שם אתן את לבי לך,
אוהב אותך עד כלות..
לילך. נימפה קטנה שלי
ל י ל ך.
אבוא עמך לגבעות.
*
ה. אל מדבריות הכשף:
היום לילך, אקחך אל מרבדי החולות הכשופים. אל מקום לשונות האש הבוערים, עריפים מאדמים, עמוסי תימרות דם ואש. שם אלקט לך יהלומים ואבנים טובות מנחלי הלבה הרותחת. וכפות ידיי לי למכאוב ענוג ורוגע.
אל מזרקות המים אוליכך. בין שביבי אורות נשברים בנחשולי גלים מכושפים. אל פלאי הסלע אקחך, לראות ביפי הגבישים הרוחשים עלי שיש קדמון כיהלום, בו אורות נשברים, ניתזים.
בין רגבי החול שם אראה לך חיפושית ומאהבה.
רצים,
מתרוצצים,
הנה והנה נדים,
באים הולכים,
חוזרים.
נפחדים, נסים,
חריצים בחול אחריהם משאירים.
ראי בצל שיח מדבר עצרו, והם יחד. מסתודדים באהבתם. שקטו, מצאו סיפוקם.
עכשיו, כשפי אותי לילך. במתק אור מבטך, ובדבש שבעינייך הפיליני אל חזך. אמציני אליך לילך, חזק חזק. הרדימיני כתינוק בחיקך. ובשיכרון חושי העליני על ערסלך..
אבוא בך לילך ואראה מראות אלוהים.
ו. אל קצה המדבר:
בקצה המדבר הערמתי הר של דמעות, ובלבו נטעתי המילים. והיתה הדמעה לאלפי רבבה, היתה לים כחול. בואי לילך כי עת גלים בא בים, שם זוג דגיגים שטים לאיטם. יפי קשקשת לבני סנפיר, מקשקשים על עומדם במסתור אלמוג, במבוכי עלי ים ירקרקים, כחלחלים, זוהרים.
בואי לילך נשוטה גלים, ראי שמש מהלכת על פני מרחבים. זהב קרניה שולחת אל מים צוננים. צובעת בתלתלי ים פסי זוהר קסומים.
זר אשזור לך לילך, ממרקם טיפות ים וגליו. כתר לראשך אחבוש. זהוב. ואת נימפת ים חלקלקה שלי תלבשי בגד של ים, ולובן משי בגדך רך כאדוות גלים שֹקטה.
בואי לילך אל קסם גלים כשני דגיגים תמימי דרך נשוט זו ליד זה. אני אחוש בחלקות גופך ואת בקשקשת רגליי תשתעשעי .
הו לילך!
ירד היום לילך.
בואי אל קצה המדבר שם,
נחפור בחולות, נלקט אהבים.
נצפין דמעות מתרגשות
בין חגווי הסלעים.
ז. אל הימים האחרים:
אל הימים האחרים, לילך, הימים של שום מקום. לשם הבי ונברח.
ננוס אל שמים בהירים, נרחף כענן ועננת במרום. את תשקיני עסיס תשוקתך ואני אשקך צוף גאות אהבתי. אל שקיעה נשוט, אל שמי נוגה וארגמן. ושם, עם השמש אל אופק נרד, מקום הימים האחרים.
כאן לילך, היכלות ורודים ואדומים יפתחו. לפנינו ירחקו עד אופקים. שדרת עמודי זהב יתנשאו, עם פרגודי פעמוני כסף ולשונות זהב. נופך ספיר ויהלום לך אחפון, אזמרגד למצחך אהובה. ובהיכל האחרון כס מלכות לך ניצב, ושלושה פרשים למשמר . ושנהב פיתוחו וברקת ואחלאמה ושהם עשוי בבסיסו. הן מלכה לי תהיי לילך ולו למעט בימים, והימים האחרים לפקודתך עומדים ואני אלופך בשערים.
ח. שערי כלולות במדבר
ראי !
נשמת המדבר מפעמת לילך. אלפי בעבועים לי ולך מקפצים, במרחב הדממה. עולים. מבצבצים זוהרים, בוהקים, קורצים, משבשבים.. מעגלים מעגלים של זהב קורן..
ראי!
אבנים גדולות נטועות במדבר וכתר חולות להן עוטרות. וערפל יורד על זהוב גליו של חול ואד מתמר מתוככיו. דמדומי שקיעה ניצתים כבר באופק ומאירים לי פנייך באור יקרות.
הו לילך!
הבי לילך וראי מלאכים בדמות ילדים קטנים משחקים בקשת וכנפיהם קטנות ורכות וסביבותיהם כוכבים לבנים על רקע צבע התכלת. ורקועה תחתיהם אבן המדבר הנושמת בחורי תחרה בצורת הסהר, ונתיבותיה גרמי שמים זערערים.
הנה כבר שקעו השמים באופק מדבר ועלו נקיים חדשים כלילה. פשטו צל ירוקת גלים וצללי ערב ועתה הם זכים, טהורים אווריריים ממתינים לבוא סהר ושיירת כוכבים.
הנה לילך ראי!
חופת כלולות ניצבת. בלב ישימון עומדת, עשויה כוכבים כולה. ולידה פעמון תלוי על טבעות נחושת, ענבלו חלמיש בתוך זוג מוזהב. אף הזוג עטור צבעי רשת אדומה וכחולה משורגת ומעט ירקרק מבעד לובן חוריה מבצבץ. והענבל, אבן אודם אדומה כדם בלא חספוסי צבע, בוהק מרצד.
וטבעות קטנות דמויי כסף שזורות זו בזו משתלשלות מקודקוד הפעמון עד קרקע בתולה של מדבר. בואי לילך, , בואי נלכה פן יהיה מאוחר.
הנה כבר נע הענבל בזוג ונשמעת המצילה. וקול המצלול ענוג ונעים כקול פעמוניך לילך.
בואי כלה בואי לאוהבך לילך
ולו רק ללילה לילך ,לילה שלך רק שלך
אהיה שלך לילך
במדבר.
במדבר לילך
לעת ערב
של
ש
ק
י
ע
ה
לילך
