לא בכל יום ...

זועק: לא בכול יום רואים מה שביקשנו והתאווינו וכן לא בכל יום טועמים רסיסי טל בלי פואטיקה ומשהו בך צורח כמו תגרנית בשוק שמנסה למכור את מרכולתה לפני שינעלו השערים ואין לה קונים ועליה להשלים שלא הגיע היום המיוחל. תודה רבה לך רבקה היקרה, יום טוב. יפה הכתוב.

בטרם נעילת השערים

מצמרר

אדם, תודה! תודה רבה! 

כאבתי את הכתוב יקרה 

מחבקת חזק

נוגעות המילים בבשרי 

יום טוב יקרה 

לפעמים זה מולינו ולא רואים

השיר מתאר תחושת החמצה בעולם משתנה, שבו הרצונות העמוקים לא תמיד מתגשמים. גם כשיש רגעים של יופי, הם קצרים וחומקים. את מרגישה צורך פנימי עז לתפוס משהו מהחיים – לפני שייגמר, לפני ש"יינעלו השערים".

החיים רצופים בתנועה ושינויים, ואי אפשר תמיד להשיג את מה שבלב. אך הכמיהה עצמה – התשוקה, התקווה – היא קול אנושי שממשיך לקרוא גם כשאין מענה.

נהדר השיר עם הרבה חומר למחשבה רבקה יקרה.

יום טוב ומבורך

שמוליק

.

!?!

שמואל, יקר, 

אקטואליה.

אנא, קרא שוב!

תודה מראש. <לב>

רבקה

---

ישנם ימים כאלה, רבקתי היקרה,

שעם בוא הערב את מגלה ש -

שבעצם כל מה שציפית לו, לא בא.

ימים שחולפם וכל שרצית לא קרה.

ומחר - שוב יהיה יום שכזה, 

אני יודעת, יש לי נסיון וזה כואב וזה עצוב.

והתגרנית בשוק מקפלת את הסינר ואוספת מרכולתה

והשער יסגר מאחרי גבה.

ימינו קצובים על פני כדור הארץ הזה. קטסטרופות מתרחשות סביב, ואת מונה אותן. אך מתוך הידיעה על קצבת הזמן, את מבקשת להיאחז ברגע, להודות על הדברים הקטנים. לטעום רסיסי טל הבוקר. מעין שיר הודיה הוא זה ויחד עם זאת ביקורת מוטחת. 

לא הגבת לי רבקה יקרה

.

כי לא הגבת לי, וחששתי שמא אתה לא 

מעוניין בתגובותיי. <לב>

"היא כבעלי", מטה, לא הגבת. התגובות לשירי כה מעטות...

.

הו. / אגש, אקרא, אגיב. 

גם לי אין תגובות רבות, כידוע. 

להת' ורק טוב, צביקה, יקר. <לב>

רבקה

---

.

צביקה, יקר, הגבתי ל-"היא כבעלי" . 

אנא, אצלי: 

"נשיקות-נשיקות" - כבר בעמוד שעבר.

תודה מראש. <לב>

רבקה

---