יוֹם-יוֹם ...

זועק: יום יום המציאות גדולה עלינו ומכה בנו בשדות הקרב חיילי אלוהי צבאות עם צבאות אללה וצהלות נצחון עולות עם זעקות הבכי של השכול ועוד היד נטויה. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבת טובה ומיטיבה. שנדע ימים טובים עם ממשלות אחראיות בכל תחומי החיים.

.

תודה רבה על תגובתך ושבת טובה ומיטיבה, 

דני, יקר. <לב>

רבקה

---

השיר מתאר תחושת הצטמקות אישית מול עולם אלים, רועש, וכואב — שבו המלחמות נמשכות, האלימות משתוללת, והסבל גואה. את חשה קטנה, חלשה וזניחה מול מציאות גדולה, אלימה ומכאיבה.

בעולם מלא מאבקים, דם ובכי — האדם הפרטי, במיוחד האישה או האדם הרגיש, עלול לחוש חסר אונים וזניח. זוהי זעקה של חולשה נוכח המציאות כואבת שבה אנו חיים כיום. מציאות שחוזרת "יום-יום" ללא מנוחה.

שיר עוצמתי ונוקב כתבת רבקה יקרה.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

.

תודה רבה על תגובתך ושבת טובה ומיטיבה, 

שמואל, יקר. <לב>

רבקה

---

---

נ"ב: מדינת ישראל היא נ' ... זהירות! <לב>

---

השילוב בין חיילי אלוהי צבאות וחיילי צבאות אללה - 

אותן צהלות ניצחון עולות על הזעקות והבכי - יום יום - עצוב נוגע וכתיבה שנכנסת אל הלב

שבת של אור שבת של תקווה
 

.

תודה רבה-רבה על תגובתך הרחבה , ושבת

טובה ומיטיבה, אביה, אהובה. <לב>

רבקה

---

שבת שלום רבקה יקרה

.

תודה רבה על תגובתך ושבת שלום ומיטיבה,

איילה יקרה לי מאוד. <לב>

רבקה

---

אין ניצחוק בשדות קטל,
רק קינה ונהי של מי שנותר מאחור.
רק באהבה יכול להתקיים ניצחון!
הורינו ברחו לארץ אבות, נמלטים מקלגסי הרוסים, שנכנסו לארצם, אחרי מלחמת העולם השניה.
הם חשבו שכאן, עם שלטון יהודי ישראלי יהיה להם ולצאצאיהם טוב יותר.
טוב שאינם רואים מה קורה כאן כעת...

.

הסיפור האישי-משפחתי שלי שונה, אבל 

המציאות עכשיו זהה. 

תודה רבה-רבה על תגובתך ושבת שלום

ומיטיבה, אילנה/רננה, יקרה. <לב>

רבקה

---

אוי רבקתי היקרה, אני כל כך מבינה את התחושה הזו.

מלחמה נוראה וארורה מתחוללת כאן והעולם -

העולם עושה לנו נו, נו, נו ולא יותר.

עדי מתי תאכל חרב? 

עד מתי יעלו קולות בכי ויגון מבתי העלמין?

.

נוריתי יקירתי, נוריתי היחידה,

העולם התעייף ממעשי מדינת ישראל ...

הנה, חלפו 80 שנה מסיום השואה, 

ובאותו יום, בכל שנה, זוכרים ומזכירים את

היהודים ההם. 

ככל שעובר הזמן, מדינת ישראל ואזרחיה 

פחות ופחות מזכירים את היהודים ההם. 

סליחה, באמת. אני לא מנחמת אותך. 

חיבוק חזק ואוהב, נוריתי שלי. <לב>

רבקה

---

והנורא מכל הוא , רבקה יקרה ואהובה, שאף אחד לא קם. כולם מפחדים מהאיש בעל המנטליות המתערערת לאיטה

העושה בנו ככל העולה על רוחוץ

שמעתי אותם מהדהדות עד לכאן. שמעתי גם את זעקתך על הקורות אותנו. מילים זועקות כאב ומטלטלות. 

חלשה יותר

קטנה יותר

כשהמציאות מכה בנו

בבית העלמין

מחבקת יקרה