ידידי, / רשיונות /

הראשון, נוף קדומים, משתאה: את לא ידעת שתירשי את הרוח. את מנחשת את דרכה, סוחפת איתה את כולנו, ערמות-ערמות מלמעטה-מלמטה: נוף קדומים.

השני, מעורר תהיות, חשה מאוימת: שני בריונים תבעו מבעל בית קפה רישיונות ואת עושה חושבים שלג'ימס  בונד יש רישיון להרוג ולכל מיני אנשים יש רשיון לכל מיני מעשים ולך תעודת הלידה והזהות שלך יש לך רשיונות להיות ולהתגורר בארץ, ועליך למצוא אותן לפני...

תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב ומיטיב.

.

1.

השיר מתאר חוויה פנימית של התעוררות תודעתית – כאילו הרוח (כ מטפאורה לזיכרון, זהות או מציאות לאומית) מטלטלת אותך וסוחפת איתה את כולם.

לאור האקטואליה של היום, השיר מבטא את תחושת חוסר הוודאות והסערה המשותפת בחברה הישראלית, בה העבר, הזיכרון וההיסטוריה – "נוף קדומים" – שבים ומכתיבים את ההווה, ואיש אינו נשאר מחוץ להשפעתם.

2.

השיר  מבטא תחושת ניכור וקיום בספק. את תוהה למה לאחרים מותר לפעול בחופשיות, בעוד את נדרשת להוכיח את עצם זכותך לחיות כאן.

יש בשיר ביקורת על החברה שבה הזכויות אינן מובנות מאליהן, והזהות דורשת אישור.

תודה רבקה יקרה על שני השירים העוצמתיים .

לילה טוב

שמוליק

אך שריקתה מטלטלת אותך, עכשיו את מבינה את תויה טוב מדי. זהו נוף הקדומים, המתחבר אל הארץ הזו ואל הרשיון שיש לך לחיות בה. אך יותר מכל, החשש העצום שמא עוד מעט קט היא לא תתקיים כלל.  

והעננים מעלנו סוחפים את כולנו 

ארץ זבת חלב ודבש - האומנם

מסתבר שכולם יצטרכו רשיונות לאקדחים 

יום טוב יקרה 

הרוח נושבת

האם נרתעת ממשבי ביריונות?

הרישיון כאן טמון וחקוק בליבך

הרוח הרעה שחולפת במדינה מטלטלת את כולם..כרגע זה חלק מחיי היומיום..

אבל הרוח הזו לא תוכל לעקור מליבנו את אהבת המולדת..

שניים מטלטלים כהוגן את הלב..ומספקים המון חומר למחשבה..

תודה רבה רבה רבקה יקרה לשירתך..

המשך  יום נעים ללא טלטולי רוח..

ובריאות טובה לך...

ממני שמאי..

ההגיג הראשון שלך מזכיר לי את הטנטון באזניי המתקששות.. שריקתו כרוח מרדנית, שמסרבת להחלש, כנראה עד יומי האחרון, ובעניין ההגיג השני, אין לך מה לדאוג, כי כאן נולדת ויש לך באמתחתך את חותמת הארץ הזאת.  אני מקדימה אותך וגם אני מעניקה לך <לב>  
שבת מבורכת, אילנה.פ