קורט נחת, קורט דמע,

סיטואציה לא חביבה שעוברת על אלמנה: האלמנה סוקרת את דמותה מול המראה אצל הסוחר המשופשף והיא פולטת מילים לבעלה המנוח רוני מה היית אומר לו היה רואה את המבטים עליה ובהמשך נהג מונית מתפעל מכך שהיא אלמנה כבר שני עשורים, גבר זקן בהמשך דוחף אותה והיא מרימה קולה שבעלה המנוח עוד יראה להם. תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב ומיטיב.

הבדידות שלה זועקת מן המילים. גם כשהיא מנסה לכסות אותה בבושם ובאיפור בניסיון להסתיר. וברגעים של מצוקה היא קוראת לו-לרוני שלה שיושיע .

יש לי מחוברת בפייסבוק שהתאלמנה לפני שנה וקצת

ובשיריה תמיד היא מזכירה את בעלה 

מענין מה הוא היה אומר

מענין מה הוא היה עושה

כן יש בזה משהו לדעת את דעתו

יפה כתבת - 

תודה ערב מחבק


 

מרת גלעדי בוחנת את עצמה מול המראה, מדמיינת את בעלה רוני שופט אותה בעיניים אוהבות. היא יוצאת לסופר, חווה תגובות מגוונות – נהג מונית שמחמיא, גבר זקן שדוחף – אך אינה מתכופפת. היא מגינה על מקומה בעולם, שומרת על כבודה, אולי גם בעזרת הדמיון או הזיכרון של רוני.

השיר קורא לנו להכיר בערך האנשים סביבנו – גם המבוגרים, גם השקופים – ולהבין שלכל אדם יש סיפור, עבר ואהבה שנשמרת בלב. 

תודה רבקה יקרה השיר סיפור עם הרבה חומר למחשבה.

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

מרת גלעדי שמגיע לסופר במונית -נחת 

והיא אלמנה -דמע 

והזקנה שפכה גם עלי בושם מתקתק והצבע והנעליים רק לא להזדקן

קוראת שוב 

יום טוב 

היא יודעת שרוני שלה לא יבוא, אבל

אבל אולי, אולי פתאום תשמע את המפתח בדלת.

הגעגועים מלווים אותה תמיד, גם בדרך לקניות בסופר

וגם בשיחה עם נהג המונים.

הזקנה לא קלה לה לגברת, אבל היא מתמודדת

מנסה לשמור פאסון.

רבקתי היקרה, אני מכירה אותה, היא גרה בדירה מולי,

אנחנו חברות כבר כמעט שישים שנה, ומהן היא אלמנה כעשרים שנה ,

אבל כשהיא מספרת על בעלה, היא כאילו ממתינה שעוד רגע הוא יכנס לחדר...

הגעגועים האלה, הם שורטים בנשמה ובלב.