רוּחוֹת. רוּחוֹת.

.

תודה רבה-רבה על תגובתך, אביה, אהובה. 

שבת שלום ומיטיב וחג לבן ומיטיב עוד. <לב>

רבקה

---

מבטא רומינציה, עצוב ונוגע ללב: מרגלית יוצאת מביתה ברוח קרבית לאחר שיחה קשה שהיתה לה עם חברתה השכנה ממול על שהעירה לה כי היא משאירה לאחרים את המלאכה ואין היא מופתעת מכך כי גברים עוזבים אותה. היא רצה ובמוחה מהדהד שאין היא יודעת לצייר רגלים וליחיאל אומרת שהגיע הזמן שהיא תלמד לצייר רגליים. תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב ומיטיב.

.

תודה רבה-רבה, שבת שלום וחג שמח ומיטיב, 

דני, יקר. <לב>

רבקה

---

נשים עם אגו ורוח קרב...ומה שביניהן...

סיפור/שיר מקסים העלית רבקה יקרה...ערב טוב וחג שבועות שמח והמון המון בריאות טובה..ממני שמאי..

.

תודה רבה-רבה על תגובתך, 

שבת שלום וחג שמח ומיטיב, שמאי, יקר. <לב>

רבקה

---

מרגלית שמתמודדת עם ביקורת שמערערת אותה ופותחת פצעים ישנים. בריצה סוערת, היא מאזינה להדים פנימיים של כישלון, עד שמפגש אנושי פשוט מאפשר לה רגע של שינוי.

אפשר לצמוח גם מתוך כאב וביקורת – לקחת אחריות, להשתנות, וללמוד לעמוד על הרגליים.

תודה רבקה יקרה על השיר עם תובנות רבות.

סופ״ש רוגע ושקט וחג שמח

שמוליק

.

לא מפגש פשוט אלא יזום ... 

תודה רבה-רבה על תגובתך, 

שבת שלום וחג שמח ומיטיב, 

שמואל, יקר. <לב>

רבקה

---

ללא ספק רגע מכונן בחיים. הנה מרגלית תקח על עצמה ותלמד כל מה שהיה באמת חסר לה בחיים. 

.

תודה רבה-רבה על תגובתך המדוייקת, 

צביקה, יקר. <לב>

שבת שלום וחג שמח ומיטיב לך. 

רבקה

---

ככה זה רבקתי, הריצה עוזרת למחשבות להתאזן

תוך כדי ריצה, המחשבות בראש עוברות בקצב

זה מדהים איך הן מתקצרות ומתחדדות -

(אני יודעת את זה מתוך ניסיון).

ואחרי שמרגלית קיבלה הערות על הבעיה בציור הרגליים שלה,

תוך כדי ריצה היא מגלה, שחברתה, שהעירה לה - צודקת.

הכעס שלה עליה היה לא מוצדק, היא באמת לא יודעת לצייר רגליים.

עכשיו רבקתי, עם הקפה של הבוקר, יש לי זמן לסתם פטפוט.

בציור, לפנים יש הבעה, וגם אם מציירים אותם לא במדוייק.

כך גם לידיין, תמיד יש הבעה בידיים, תמיד רואים אותן מדברות

ולא חשוב איך מציירים אותן.

לגבי הרגליים, זה כבר משהוא אחר, כל אי דיוק בציור מיד בולט (קצרות מדי, ארוכות מדי)

כי הרגליים לא מספרות סיפור. אפילו אם מציירים אותן רצות או בועטות או מתביישות...

ככה זה.

זהו רבקתי, סיימתי לשתות את קפה הבוקר, אז עכשיו רק אשלח לך חיבוק חם

ונשיקה על הלחי אוסיף, ואם אצייר את זה זה יצא נפלא.

.

תודה על הקפה-של-בוקר (כבר עשר שנים, 

לפחות, שאני לא טועמת אותו: אסור לי), 

בזכותך נזכרתי בטעמו, נוריתי יקירתי. 

ותודה על ההסבר המלומד שלך: אני, 

לא-מלומדת, רק חובבת, מכירה את הבעיה

מקרוב. קשה להאמין, אבל דווקא אצלי 

הרגליים צויירו בסדר-גמור-פלוס - ואצל 

אותה "מרגלית" היו אסון ... (כן, בנקודה

הזאת יש אמת בסיפור - אבל רק בנקודה

הזאת: מדובר במישהי שלמדה בבצלאל). 

לגבי ציור רגליים וידיים, ובכלל: 

נעזרתי ברישומים של לאונרדו דה וינצ'י

ושל רמברנדט, למדתי מהם (יש לי ספרים

שמנים מאוד-מאוד של כ"א מהם עם

רישומיהם-נסיונותיהם).

ואחרי שהשווצתי עם הישגיי, 

שולחת לך חיבוק לא-מצוייר אבל אמיתי, 

ומאחלת לך, לכם, שבת שלום ומיטיב,  

נוריתי היחידה, נוריתי יקירתי. 

שלך כל עוד, <לב>

רבקה

---

.

נוריתי יקירתי, 

כתבת לי משהו שאני לא יכולה לפתוח, 

כי שכחת להקליד משהו על שורת 

פתיחת התגובה. 

אנא, כתבי לי שוב!

חיבוק, <לב>

רבקה

---

.

הו. 

הו-ו-ו !!

תודה!!

תודה רבה-רבה!!

חיבוק אוהב, שלך, <לב>

רבקה

---

אך היא נאמנה לדרכה, לא מוותרת. עוד ועוד תרוץ אם יידרש ממנה אבל תשמור על האישיות שלה, על מה שהיא. 

.

תודה רבה-רבה על תגובתך, 

שבת שלום וחג שמח ומיטיב לך, לכם, 

גליתי יקירתי האהובה. <לב>

רבקה

---

מרכלות 

מדברות ללא הקשרים

מפגשים מקריים

ועד לציור

מכלול של יצירתיות 

ויצריות 

שבת ברוכה 

.

אלה אהובה, 

תודה רבה-רבה על תגובתך!

שבת שלום וחג שמח ומיטיב לך. <לב>

רבקה

---