ווּדסטוֹק

הלהקה וחבריה ממהרים לרדת מהבמה המאולתרת בשל המעריצים ואחד מהם אומר כי אפשר לחשוב שאנחנו בווסטוק והשני ממורמר פולט שהיינו רוצים. הם לא הבינו מילה - חופש איפה ולא הבינו נימה. אז מה עכשיו - עוברים לחו"ל ? אנחנו לא גדולים כאלה ולא מצפים לנו. אנשי הקהל כבר מוחאים כפיים וצועקים למופע שעל הבמה וזה הוודסטוק שלנו נכנסים חברי הלהקה שזה עתה ירדה אבל יהיה ווסטוק אומרים להם שני הנערים בפנים זורחים בואו ציפנו לכם נצח. תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב וחג שבועות שמח.

.

צביקה, יקר,

הבה נחליף אֶת הדמויות הראשיות:

במקום להקות על הבמה, יש נואמים. 

כל להקה שווה [ = ] נוֹאֵם.

(לא צריך להחליף אֶת הקהל.)

אני מקווה שעזרתי. כי אתה עזרת לי.

תודה ולילה טוב. <לב>

רבקה

---

ביקשו לעשות אהבה לא מלחמה. אך עתה אנו בתקופת מלחמה והם עוזבים את הארץ בייאוש. ווסטוק עוד כאן לא ירדה מהבמה.  

השיר מתאר מציאות שבה נואמים עולים לבמה מול קהל רועש ומוסח, אך דבריהם נבלעים. הם עוזבים בתחושת ריקנות, עד ששני צעירים ניגשים, מעודדים ואומרים: "ציפינו לכם נצח".

גם בעולם של רעש ואדישות, יש עדיין מי שמאמינים במילה, ומחכים לתקווה שתבוא מבמה אחת קטנה. צריכים להישאר אופטימיים אין לנו ברירה אחרת.

תודה רבקה יקרה על השיר העוצמתי והנוקב ותודה על ההקדשה האישית.

יופי של סוף אופטימי מאד אהבתי כתיבה נפלאה לך חג לבן שמח

אין חופש 

וכולם ממורמרים 

העיקר מחיאות הכפיים

ואולי קמצוץ של תקווה 

תודה רבקה יקרה,
החזרת אותי לימים אחרים, תמימים ומלאי אהבת נעורים, כשהמוזיקה מילאה את עולמנו הצעיר עד תום.

בתוך הבוץ והכאוס

בעיירה קטנה

בשדה חקלאי

צמחה אגדה

וגם לנו , עיירות ושדות

היכן המנגינה?

<לב>

האם זה באמת וודסטוק? או אולי זה חיקוי זול של אנשים ששרים ומדברים גבוהה גבוהה.

Make love ,ot wat, ככה הם שרו אז, לפני יותר מ60 שנים.

אבל כאן אצלנו,  מעל הבמות שרים וקוראים שרי ממשלה ותומכיהם - עשו מלחמה לא שלום.

זה וודסטוק שלנו. וזה מפחיד, והיאוש גובר ואנשים מחפשים מקום בחו"ל לחיות בו.

האם סוף העולם מגיע?