פרולוג
אני פדנט מטבעי. לא שוכח דבר. במיוחד כשמדובר בנסיעה במכונית. אפילו למקום קרוב: פול דלק, קסטה, ניקיון חפוז ונעליים.
לפני שיצאתי לדרך ניסיתי לנעול את הדלתות כך שאיש לא יוכל לפרוץ אותן מבחוץ. לתדהמתי שכחתי על מה לוחצים. מכל מקום היה כבר מאוחר והעדפתי לא להתמהמה עוד. שמתי קסטה לחצתי על הפאוור וקדימה לדרך.
___________
מאחר ואשתי לא היתה אתי הרשיתי לעצמי ללחוץ פול גז ולטוס כאוות נפשי. אפילו לקחתי זמן נסיעה במטרה לבחון את היכולת הביצועית שלי לפי זמן דרך ביחס למהירות.
אז טסתי במעבר החורשים השיחים והגבעות.
במקום בו מתפצלת הדרך בין כביש אחד לכביש שש, קרתה, כפי שהתברר לי מאוחר יותר, תאונת דרכים, מצב שהאט את כל התנועה ויצר פקקים ארוכים בשלושה טורים.
אינני בטוח שזו היתה עייפות כי הרגשתי עצמי מאוד ערני ובדרך כלל אינני טועה בהערכות לגבי עצמי. עם זאת, תוך כדי נסיעה ועצירה נסיעה ועצירה הרגשתי שאני מאבד שליטה על האוטו והוא נוסע מעצמו לאחור.
בעת ההתדרדרות נזכרתי שהאוטו עבר את "הכן רכבך לחורף" לפיכך אין שום סיבה שיחליק, למעט מקרה של שמן על הכביש. מפוחד מאוד, משכתי בחוזקה את מעצור היד. האוטו,דומה, עצר מילימטרים לפני הפגוש של האוטו שמאחור.
המכונית שלפני החלה סוף סוף לנסוע ואני אחריה משלים פעימה שהחסירה מלבי. לא ראיתי כל שמן על הכביש ותמוהה היתה בעיניי התופעה שהרי ברי היה לי שהתדרדרתי לאחור.
שני טורי מכוניות נעים מצדדי והטור האמצעי שוב עוצר. אולי כדאי למשוך הצידה לטור שמימין. אולי לזה שמשמאל. היכן מתקדמים מהר יותר. חוק דלפי. לא כדאי. צפיפות- אין לאן להידחק אולי בכל זאת.
והנה שוב האוטו מתחיל לנסוע לאחור. אני לוחץ בחוזקה על הברקס. אפס האוטו לאחור והמחשבות שלי מחווירות את עצמן יורדות לקו האפס. אני מחכה בכל רגע לחבטה, אך מקפיד שלא לעצום את עיניי. ברגע האחרון מושך במעצור יד האוטו עוצר.
שוב אני משלים פעימה. מוציא יד החוצה מהחלון ולאחר מכן את פני, ככה, להתאוורר. אולי בכל זאת אני רדום ואינני מודע לכך?
תוך כדי אני נזכר שכאשר הטורים שלידך נעים ואתה עומד על מקומך קיימת תחושה שאתה נוסע לאחור. ולכן אין צורך להיכנס לפאניקה, צריך לזכור שהאוטו פיקס. ואולי בכלל התופעה הזאת לא תחזור.
והנה שוב האוטו נוסע לאחור. בטח זו ירידה, אני אומר לעצמי, הברקסים לא בסדר. אין ספק שגם אלו מצדדי עומדים. האומנם? שוב אני מושך במעצור היד והאוטו עוצר.
כולי שטוף זיעה, הנשימה כבדה, והפחד אוחז בי, מעניין עד מתי ייעשה עמי החסד ותיחסך ממני תחושת הפחד מחשש החבטה הצפויה בפגוש המכונית שמאחורי.
אני מביט החוצה לצד. אולי כך עדיף.
הטור שוב נע. האוטו היה במוסך. לפני יומיים לערך. לא יתכן שהברקסים לא בסדר. הנה אני לוחץ והאוטו עוצר! אז מה זה כל הדאווין הזה?
אני עייף. בטוח שאני עייף. אולי אני הוזה. אולי זו הירדמות של רגע. מזל שאני הוזה בחלום ומושך אינסטינקטיבית את מעצור היד. יש אלוהים? שטויות. על מה אני חושב.
בן אדם יוצא מהבית נוסע שמח וטוב לב ופתאום תוקפת אותו מין תופעה חסרת פשר והסבר. סתם כמו חזיון תעתועים שכזה.
אבל לי זה לא יקרה. ברור שלו. ובכל זאת.
*
איזו מין נסיעה נחס. יהיה לי כבר מה לספר לחברים שלי. הם בודאי יצחקו לי. נו טוב, אז לא אספר. אני מסוגל? בודאי שלא. בטוח שאני אספר. אבל רגע, מה זה כאן? עלים עפים לי ישר אל תוך החלון. ובכמויות. מה זה צריך להיות. אולי אלו בכלל לא עלים, אלא הבזקים או ניצוצות אש מחיכוך בין גלגלי המכונית שלפני ולבין הכביש?
לא אין מכוניות לפני, כל המכוניות נוסעות בנתיב הימני. אלו עלים. אולי של איקליפטוסים. אני נזכר בסרט הציפורים, איך אלו באו בהמוניהן ופגעו במכונית. למזלי אלו רק עלים. ואולי יותר מזה? אולי עלעלי אש? יש ניצוצות. אני הוזה? אולי כדאי כאן לעצור לרגע ודי.
בעצם לא כדאי. זה מה שרוצים בעלי המכונית שלפני. הם רוצים שאעצור לכן מפזרים עלי את העלים האלו. ובכמויות. אולי אלו חבלנים? אולי טרוריסטים. יהיה כתוב עלי בעיתון אב לארבע בן.. יגידו את שמי גם בטלביזיה. איזה בסה כלפי כל אלו שחשבו שאמות כגיבור בקרב.
אני עוצר בצד הדרך.
המכונית שלפני ממשיכה לטוס ונעלמת בעיקול הכביש.
אני חושב שכדאי לנצל את הזמן ולצאת החוצה להשתין.
הדלתות לא נפתחות. מה? הדלתות לא נפתחות. כנראה שסגרתי בלי להרגיש. אני מחוויר. עכשיו אני מרגיש עצמי לחוץ מאוד. מקסימום אעשה במכנסים. כמו מבוגר שלא יכול להתאפק. בזתי לעצמי. עברתי כפתור כפתור. הווליום עלה לפול והרגשתי שאני מתפוצץ מזעם.
פתאום הדלתות נפתחו. יצאתי החוצה. חששתי שאולי ייראו אותי והתרחקתי כמאתיים מטרים אל מאחורי העצים.
כאשר חזרתי כבר לא היה אוטו. הייתי בטוח שאני חולם. אך לא האוטו באמת לא היה.
נבהלתי. מי יכול לעשות דבר רע כזה?
ירדתי לכביש לעצור טרמפים. ידעתי, עלי להגיע למסיבה ובכל מחיר.
מישהו עם מכונית כחולה מסוג פורד עצר לי
זו המכונית שלי! אני מוכן להישבע שזו המכונית שלי. נכנסתי פנימה ואני רואה ליד ההגה את עצמי יושב ומחייך אלי. האומנם?
רציתי להגיד לנהג שהוא גנב אך איך אומר לעצמי שעצמי גנב?
"אתה דומה לי שתי טיפות מים" כך אני אומר לו.
"הוא מתבונן בי ואומר: "אני לך? אולי אתה דומה לי אך אין זה מענייני אני ממהר עכשיו לאיזו מסיבה."
"גם אני." אני משיב: "ואני חושב שפני שנינו מועדים אל אותה מסיבה."
"לא יתכן!" הוא נחרץ בדעתו.
"תשמע, אני אומר לו לאחר שתיקה קלה: "הרי עברת באזור התאונה האם היה שם שמן על הכביש?"
"לא."
"אתה יודע שהרכב הזה היה במוסך ועבר בדיקות של "הכן רכבך לחורף"
"נו אז מה?"
"הוא החליק שם לאחור ואם לא הייתי מושך במעצור היד הוא היה פוגע ברכב שמאחור."
"הבלים. זו טעות אופטית מוכרת וידועה. היא קוראת לא אחת לכל נהג מתחיל כמנוסה. אלא שהמנוסה מכיר מיד בתופעה.
"כן, אלא שהאוטו עצר מילימטרים לפני המכונית שמאחור!"
"הוא לא עצר, חביבי, הוא עמד על מקומו כל העת, באותו מרחק עצירה מהאוטו שמאחור."
"פחדתי פחד מוות!"
"זו בעיה שלך."
"ואחר כך מכונית שלפני פיזרה עלי איקליפטוסים אל עבר השמשה הקדמית של האוטו שלי."
"אתה מתכוון לאוטו הזה הלא כן?"
"ברור."
"תשמע, היתה רוח חזקה אשר העיפה עלים. זה נכון. לא רק על האוטו שלך אלא גם על מכוניות אחרות. הן עברו לנתיב הימני ואלו אתה שמהרת משום מה המשכת בנתיב השמאלי וחטפת את מבול העלים."
"אז אתה אומר שזה לא היה דבר מה מכוון? זה לא מעשה חבלה?"
"שטויות. על מה אתה חושב."
"נו טוב, אם כך איך אתה מסביר
שהלכתי רגע להשתין וכשחזרתי והנה לתומי אין אוטו?"
"אני מבין שאתה רוצה לטעון שאני הוא זה שגנבתי לך את האוטו"
"ברור. הרי אתה יודע זאת ואני יודע זאת."
"תחשוב, הרי אם אתה זה אני ואני זה אתה איך יכולתי לגנוב מעצמי את האוטו שלי?"
"כלומר אני הוזה. אני רדום, אני מדמיין, כל זה לא קרה כלל. האוטו לא התדרדר, עלים לא עפו, גם לא הלכתי להשתין על כל שכן שלא גנבתי לעצמי את האוטו. נו, באמת."
ובעצם, ובעצם מה כל זה משנה, הנה אני עוצר ברחוב היעד יורד מהמכונית עומד לפני הבית עליו מופיע המספר המבוקש.
אני נכנס פנימה ורואה את עצמי יושב נינוח על כורסא מסתכל בדיוקן תמונה של עצמי ובידי מכונית צעצוע קטנה.
אפילוג:
אני פדנט מטבעי. לא שוכח דבר. במיוחד כשמדובר בנסיעה במכונית אפילו למקום קרוב: פול דלק, קסטה, ניקיון חפוז ונעליים.
בשעה שש ושלושים לערך עפעוף קל בעפעפי פקח אותי מהכורסא מיהרתי לאוטו ויצאתי לדרך לכיוון המסיבה.
