צִפּוֹר ...

השיר בוחן את הקיום האנושי דרך מבט עדין ומטפורי על ציפורים ונוף. הוא מדבר על תקווה, חיפוש שייכות, שליחות ובדידות, במרחב הישראלי – שיש בו יופי אך גם עומס, עונות קשות וגם רגעי חסד. 

גם כשהסביבה שדופה, האוויר דחוס והחלון מצטמצם – יש בתוכנו תקווה, תנועה, וחיפוש אחר שלום, שייכות וחיים.

תודה רבקה יקרה על השיר  העוצמתי.

יום טוב ומבורך

שמוליק

מבחינתי זהו שיר של תקוה הנושא את עיני קדימה לעונה חמה עם כל המשתמע . אמן!

.

מבחינתי זהו מודל לחיקוי, אופן התגובה 

שלך (המודל התחיל בטקסט של אתמול, 

אם כי לא ביוזמתך, אבל נענית לו/לה). 

בוקר טוב, אודי. 

רבקה

---

.

תודה רבה-רבה על קריאה + תגובה, 

אודי, יקר. <לב>

רבקה

---

.

תודה רבה-רבה על קריאה + תגובה, 

שמואל, יקר. <לב>

רבקה

---

נוֹף יִשְׂרְאֵלִי

חַלּוֹן רָחָב מִצְטַמְצֵם

לְעוֹנָה חַמָּה

.

תודה רבה-רבה על קריאה + תגובה, 

אביה, אהובה. <לב>

רבקה

---

נוף ישראלי שיש בו חלון רחב מצטצמם לעונה חמה שיש בו ציפור, יונה ועורב מבולבל... תודה רבה לך רבקה היקרה, יום טוב. חסר לנו נוף שקט, גם לטבע חסר הנוף השקט.

.

תודה רבה-גדולה-מאוד על קריאה + תגובה, 

דני, יקר. תגובה מהממת! <לב>

רבקה

---

.

תודה רבה-רבה על קריאה + תגובה, 

צביקה, יקר. <לב>

רבקה

---

אהבתי

.

תודה רבה-רבה על קריאה + תגובה, 

אדם, יקר. <לב>

רבקה

---

מבחינתי, ממתינה תמיד, בקוצר רוח, לקיץ [שבקושי הגיע] שיעזוב לארצות החום ויגיע סוף סוף אל סופו.
וברוח זו, של עידוד עצמי, אני מזמזמת השיר "עד סוף הקיץ", שאת מילותיו כתב אהוד מנור והלחין מישה סגל ומבצע ביצוע לפנתיאון, זמר הבלוז הגדול, ללא עוררין - דני ליטני!!
"עד סוף הקיץ
אדע את התשובה,
את פשר הקולות אלמד,
את כל החלומות,
אפתור את הפחדים
בסוף הקיץ שוב אשב בין ידידים."

.

תודה רבה-רבה על השתתפותך, יקרה. 

הבנתי. <לב>

רבקה

---

התבוננות מבעד לחלון רחב לכאורה, ההולך ומצטמצם. הציפור על הענף העבירה בי תחושת בדידות. העורב המבולבל. שניהם סימבוליים לתחושות העוברות בנו בימים אלה. התקווה ליונה עם עלה של זית, ובכלל התקווה. תקוות של קיץ. 

.

תודה רבה-רבה על קריאה + תגובה, 

גליתי יקירתי האהובה. <לב>

רבקה

---

מבעד לחלון את רואה ציפורים, 

אחת תופסת צל על ענף

ואת רואה את אלו שיצאו מהתיבה,

את העורב שמתעופף קצת מבולבל

והיונה  עם עלה הזית.

ואת מחפשת תקווה, אז -

אני שולחת לך, רבקתי היקרה, סנונית -

שמבשרת את בוא האביב.

.

תודה רבה-רבה, נוריתי יקירתי, נוריתי 

היחידה. 

עכשיו מותר לי לומר ש- 

העץ שדוף - והציפור תתעופף ממנו;

היונה יש לה עלה-זית, ובעזרתו היא חותכת

אוויר דחוס (דם, דמעות, זעקות, ...); 

הנוף הישראלי שרואים מהחלון מצטמצם

לעונה חמה בלבד:

תקוות של קיץ, תו לא ...  

עצוב, אני יודעת. 

אולי, למרות מציאותנו היום,  ובזכות 

הסנונית שלך, היא תגיע לקראת האביב

בשנה הבאה.   

חיבוק, נוריתי יקירתי, וסופ"ש נעים ומיטיב. 

שלך, כל עוד, <לב>

רבקה

---

ואולי תביא היא שלום 

תקוות של קיץ 

בתקווה שהחלון לא יסגר

שבת שלום יקרה 

.

איך פספסתי את תגובתך הנהדרת, אלה 

אהובה?!

סליחה! 

ותודה רבה-רבה לך! 

חיבוק, <לב>

רבקה

---