בראשית / 2 /

עצוב מאוד: טינטן חרץ סגידה שהשיבה את החושך והרוב המוחץ בין הברואים רמוסים ודמויי טינטן רומסים מפשפש ועד פיל. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבוע טוב ומיטיב.

השיר מדגיש את המעבר מעולם תמים, שוויוני ושמח, לעולם של שליטה ודיכוי. הוא מציע מבט ביקורתי על הכוח והשררה – וכמה בקלות צחוק ושותפות יכולים להתחלף בחושך ובאי-שוויון, כשהכוח משתלט, והאנלוגיה למציאות חיינו ברורה.

תודה רבקה יקרה על שיר המעלה ביקורת נוקבת על ה"טיטאן" וחבר מרעיו שמאז עלה לשלטון – הכניס שוב את החושך, והפך את הסדר. מאז, התושבים  נחלקו: הרוב הפכו לרמוסים, ומעטים, דמויי הטיטאן, לרומסים .

שבוע שקט ומבורך

שמוליק

ואותו טין שחרץ סדילה והשיבה את החושך

מענין מאד תודה וערב מחבק

ותנצח!

את כותבת את סיפור הבריאה מחדש. פיל ופשפש היו שם. גדול וגם קטן. הצחוק ניסה להשתלט אך בסופו של דבר טיטן הביא עמו את החושך שגבר על הצחוק. 

.

תודה רבה-גדולה-ענקית על הבמה!

זה לא מובן מאליו. 

מה שלומך, שלומכם?

מה שלום הבן שלך?

שלך, <לב>

רבקה

---

מה נשמע אצלך? מה עם מעבר הדירה?

לצערי, הבן במצב לא טוב בכלל. מאוד כואב.

שנדע בשורות טובות.

חיבוק גדול והמון אהבה ממני,

גלי 

.

כן, כואב מאוד-מאוד. 

אני איתך, גליתי. בכל לבי.

מעבר דירה: אין לי מושג ... 

רק אל תדאגי לי, באמת. 

המשך יום נעים ומיטיב, יקירתי.

חיבוק גדול ואוהב. 

שלך, <לב>

רבקה

---

סיפור בריאה נהדר, כזה שצחוק מלא את החלל.

והיו גם כל היצורים מהקטן ביותר ועד הפיל הגדול,

והיו גם הטיטן הענק והגמד שבקושי הגיע לקרסוליו.

עצוב הוא המצב שטיטן הביא את החושך, 

והחושך גבר על הצחוק.

רק מדי פעם מצליחה הנוצה לבצבץ וקצת לדגדג...

אני רבקתי הירה, אני אימצתי לי טינטן. טינטן בשונה מהטיטן,

הוא קטנטן. כל כך קטןטן שהוא נכנס לתוכי ולא נודע כי בא אלי.

ונינטן גורם לי לעשות מעשי קונדס משעשעים שגורמים לצחוק,

וכשהנכדים שואלים אותי: סבתא מתי תתבגרי? אני עונה להם שזה לא אני,

זה טנטן שבתוכי...

כן רבקתי, אני מנסה בכוחותי הדלים, להחזיר קצת צחוק לעולם.