פעם, בקיץ,

כמה נוקב וכמה מדויק: במנהרות אין קיץ או חורף. במנהרות כבר פסה התקווה.

כולם. הביתה. עכשיו.

מלחמת אירן היא הסחת הדעת מחטופינו.

וזו בושה!

השיר  נושא מתייחס למצב הכואב למצב החטופות והחטופים. השורות על "פנים רבים לנצח ובמנהרות" ו"כל רגע הוא נצח" מציירות את הזמן הקפוא של מי שכלואים מתחת לאדמה – קיץ או חורף, עבורם הכול נמשך לעד. הזיכרון, התקיעות, והכאב – כולם מתכנסים לקריאה אילמת לשובם. אנו, בביתנו, ממשיכים לראות את פניהם – בזיכרון, בדמיון, ובתקווה שאולי עוד ישובו.

שיר כואב ונוקב כתבת רבקה יקרה ביום הארוך ביותר בשנה- יום שנמשך כמו נצח.

שבוע טוב ושקט

שמוליק

יום קייץ לוהט . .והיא בביתה

ביום הארוך ביותר של השנה את מזכירה לנו את הרע הגרוע והמפחיד ביותר .במנהרות.

תודה לך אשה יקרה!

וּבַמִּנְהָרוֹת

אִם-קַיִץ-אִם-חֹרֶף-עֲבוּרָם-כָּל-רֶגַע-הוּא-נֶצַח

מזכיר לך נצח. אך זהו נצח אבסורדי בעל פנים רבות ואסוציאציה לחטופים. העציב אותי מאוד מאוד השיר הזה.  

ואת נזכרת 

בביתך

והאבסורד שעדיין במלחמה בתוך עצמנו

וזה לא נגמר 

במנהרות הארורות, כל יום הוא היום הארוך בשנה.
המסר המוסרי, האנושי, שמתפרש מדבריך הוא - לשחרר את כל אחינו החטופים. 

זועק, חד  ויפה:  פעם בקיץ כמו היום ואת תקועה עם זיכרונות שנראים כמו נצח וזה אבסורדי כי פנים רבות לנצח ומנהרות וזה לא משנה אם קיץ או חורף, במנהרות רואים פניו. תודה רבה לך רבקה היקרה, שבוע טוב ושקט עד כמה שניתן. שנדע ימים של אהבה, רעות ושלום.

כזה הוא היום. וזה מעלה בך, רבקתי היקרה, זכרונות ומחשבות.

ומתוך המחשבות עולות מחשבות על עכשיו ועל -

על המלחמה ועל המנהרות

ופתאום היום הארוך הזה, שמחר הוא יתחיל להתקצר,

מביא אותך לחשוב על הלכודים שם מתחת לאדמה,

מקום שאין יום ולא לילה וכל רגע הוא נצח,

וואו, זה מטלטל כל כך.

עצוב וכואב.