עִם בוקר כחול (אנא סליחתכם: ניסיון אחרון)

סתם יום של חול פגש אותנו זעופים, טרוטי עיניים וכל אחד מעביר את היום לפי ראות עיניו, לא משנה מדרכו. 

אזעקה שוב פולחת בשדה את הארץ, מהר למקלט ואת אומרת לאבא נלהבת תראה זיקוקי דינור ממש כמו ביום העצמאות ולא דברתם על זוג זקנים מטורללים שיא ההיטק ועל נסיונם ללמד את ילדינו את השיר של שמעון ישראלי...

תודה רבה לך רבקה היקרה, המשך יום טוב ושקט עד כמה שניתן. ובסתם יום של חול תגיע המלחמה הנוראית הזאת לסופה.

השיר מציג מציאות ישראלית עכשווית – בוקר שגרתי לכאורה, עם ילדים, הורים, ותנועה יום-יומית – שמתנפץ לפתע אל תוך מציאות של מלחמה ואזעקות. מתוך הבוקר התמים והכחול עולה כאב, פחד, והבנה שהשגרה שברירית.

גם "סתם יום של חול" בארץ הזאת אינו באמת סתמי. מתחת לפני השגרה – ילדים רצים, אימהות ממהרות, אזרחים טרודים – שוכנת מציאות מאיימת של מלחמות, אזעקות, וזיכרון. יש צורך לראות, להביט, ולחוש את הפער בין השיר שברקע והצעקות שבחוץ – כדי להבין את שבריריות החיים כאן.

תודה רבקה יקרה על השיר המאפיין את מציאות חיינו בימים אלה.

יום שני מבורך ונקווה לימים טובים יותר.

שמוליק

ואותה אזעקה שוב פולחת ומהר למקלט - 

תודה על שירך - 

בוקר שקט וימים שקטים שיבואו עלינו

ארמזים מדויקים מלווים את השיר הזה המתאר את מציאות חיינו בימים אלה. יפה כל כך. 

אוהבת מאד שורותייך, שמתייחסות לשני שירים שאני אוהבת מאד. יכולה לשמוע אותם בשמיעה חוזרת. תודה רבקה יקרה.}{ }{

כשהבוקר רצנו לממד 

והוא סתם יום של חול 

והאזעקה פולחת בשדה 

שי אורית היכנסו צועקת האמא

אכן סתם יום של חול....

וים כחול

חדוות ילדים

ואזעקות פרי מעשה מבוגרים

וואו רבקתי היקרה, 

הבוקר כשצעדתי את צעידתי, באוזניות שמעתי רצף של שירים ישנים

וגם שמעון ישראלי שר, ואני התענגתי על קולו הנפלא ולרגע, לרגע אחד קטן

שכחתי את המלחמה ואת האזעקות, שרק כמה שעות, באמצע הלילה פלחו את שנתי.

מתי נוכל לשיר שוב ושוב

...יום רגיל עם אור וגיל פשוטים כפת של לחם.