את שואלת

השיר הוא דיאלוג רך בין סב לנכדתו, בו הוא מתאר עצמו כמי שאוסף רגעים, רגשות וזיכרונות – ותופר מהם שירה.

השירה איננה רק מלאכת מילים – היא דרך חיים, דרך לגעת באנשים, בזיכרונות, ובמהות העדינה של הקיום. כל אדם יכול להיות משורר — אם רק יבחר לראות, להרגיש, ולהעניק רגש לעולם.

יפה כתבת אודי היקר.

יום טוב ושקט

שמוליק

אכן כן .בימים כה קשים אנחנו בוחרים אל הטוב שבעולמנו.מדברים איתו במונחים של עולם ללא מלחמות. ומייחלים לטוב 

ובינתיים לא נרדמים בלילות

זה ביטוי יוצא מגדר הרגיל. הגדרה קולעת של היותך משורר. השיח הזה עם נכדתך מרגש ממש, וגם מעביר אליה את אהבת כתיבת השירה ואת הכישרון האדיר שלך. 

יפה ומרגש, מבטא ציפיות: נכדתך שואלת אם אתה משורר ואתה משיב לה קצת, בערך ואתה רוצה שהיא תקרא ותזכור שירתך ותחליט שסבא היה משורר והיא תכתוב יותר ממך ותגע בחיים בסוג של עדנה ורגש ששמורה למשוררת. תודה רבה לך אודי היקר, יום טוב.

דעה שלי:
משוררת או משורר, הוא תואר שרבים מכתירים עצמם.  לשורר ידעו רחל, זלדה, ביאליק, לאה גולדברג, נתן אלתרמן, ועוד כמה מעטים.
רובנו ככולנו כותבים שורות נפש ונפלא הדבר, לקרוא מילים, שנבראות ממחשבות של הנפש. 

מבקשת סליחה, אם מישהו נפגע.

רננה יקרה

ממני אין מה לבקש סליחה משום שהדגשתי שאני לא משורר....

יודעת, גם יודעת אודי יקר!! 
כיוונתי דבריי בכלליות, אל ציבור היוצרים.

.

" ... קצת תופר / קרעי חיים, / וקצת אופה

שאריות בצק / שאמא שלי השאירה על 

הדרך / ... " (סליחה, קשה לי לנקד הרבה). 

זאת שִׁירָה, אודי. 

אהבתי. ודיבר אליי. מאוד. 

תודה רבה-רבה, אודי יקר. <לב>

רבקה

---

אתה מנסה להסביר לנכדה הקטנה מהי שירה,

היא עדיין קטנה, אבל אתה רואה את יופיה

את יופיה החיצוני והפנימי

ואל היופי הזה אתה מכוון.

היא תבין, היא תדע והיא תפנים

את המילים הנפלאות שסבא שלה נותן לה.

זכתה נכדתך.