בוער

השיר מבטא תחושת בעירה פנימית על רקע קיץ בוער חיצוני – שילוב בין חום, סכנה, והעצמי שמתחבט בשאלות של שחיקה, עייפות, אובדן וחיפוש אחר ניצוץ חיים שנשאר.

בשיר עולה  קריאה כנה : האם אני עוד בוער או שכבר דעכתי?

תודה רבקה על השיר המעורר מחשבות.

יום טוב ושקט

שמוליק

מילותיך הכאיבו לי מאוד. התחושה כי דבר מה כבה בך. והתשובה שלי היא חד משמעית: לא! 

מעורר תהיות: אזהרות לדלקה מופיעות על צג המחשב ואת פעם בעורת, תוהה אם כלו בך הדלק, כוחותיך, האם נורשת, האם אבדת, מה עוד נותר בך. תודה רבה לך רבקה היקרה, יום טוב

עד סוף הקיץ הכל ישוב למקומו הראוי. השריפות תכבנה, ורוח סתיו תשיב רוחך. מאמינה בכך בכל לבי. חיבוק רבקה יקרה.

וואו רבקתי האהובה,

אוי, 

אולי כלו קצת כוחותיך, אבל

הבערה הפנימית שלך לא כבתה.

לא רבקתי היקרה

את עדיין בוערת.

ואני שולחת לך חיבוק חם ואוהב

והוא מלא דלק שישמור על בערת האהבה.

החיבוק, כשתרגישי אותו, את תדעי.

נורית שלך.

מכאיבה את ליבי את יקרה 

מחבקת

החום שבחוץ מזכיר את החום שהיה בפנים, ואולי דעך! אבל אולי זה פשוט עניין של יחסיות? כשקר מאד בחוץ החום הפנימי בוער ולוהט. וכשחם מאד בחוץ, התרמוסטט-של -הנפש מוריד את הלהבות הפנימיות ומקרר קצת את הנשמה, כדי שתתאושש!

אל דאגה , רבקה יקרה

עוד לא נס ליחך

והחום הפנימי ישוב. בעיות ובזמנו החפשיים