ארבע על ארבע / קישטה! קישטה! /

מרשים ונוגע כל כך על צרור חוויות מהסוג של לא נדע מעורבבות בהזיות מן העבר של משפחה אומללה

של קבוצה מתנועת הנוער, אודי. בלי הזיות. 

השיר מתאר סיטואציית ניחום אבלים, שבה הדוברת וחבריה מגיעים לנחם את שריתה על מותה של בתה. תוך כדי המסע ברכב, עולים זיכרונות כואבים ואירוניה חדה על החיים בארץ – על הכאב, השכול, הזיכרון, וגם על ניסיונות קטנים להיאחז בהומור או בפיסות נורמליות.

החיים בארץ רצופים אובדן, אבל גם רגש, קירבה, סולידריות וניסיונות לא לשקוע. השיר נע בין כאב לחשיפה אנושית כנה, ומציע מבט חומל על הדרך בה אנו מתמודדים עם השבר, כל אחד בדרכו.

תודה רבקה יקרה על השיר הכואב והחומל כאחד.

שבוע טוב ומבורך עם בשורות טובות.

שמוליק

האובדן בטרם עת הוא המלווה את הדברים שלך. כה עצוב ונוגה וכתוב ברגש עצום.

והחתול הג'ינג'י לרגע בא להקל על אף האכזבה הקטנה שלו. אך מהי לעומת אובדן חיים.  

גליתי יקירתי האהובה, תודה! <לב>

הראשון: שריתה מחייכת , מנסה להקל עליכם כאשר באתם לנחם אותה על מות ביתה והיא מנסה להקל עליכם והיא ספרה על הפעם ההיא...

השני - מבטא פחד של החתול: החתול הג'ינג'י המסכן בורח וזנבו מתנפנף כמו מזהה זעמם של הדיירים על מצבנו הלא ברור והוא מוכן לקלבל את הדין עד מנת השימורים הבאה. חושש שיוציאו עליו זעמם.

תודה רבה לך רבקה היקרה, יום טוב.