זיכרונות אהבה מתל אביב

מרגלית באמצע משפט כשהיא רואה אותך, אותך, אותך, כמעט היא חוזרת לתדר של שתיכן, חלונות הראווה שבינתיים יש רק בדיזינגוף סנטר, את מקשיבה לדבריה בריכוז, כל הזיכרונות בזמן הווה כמו פרק בספר עם סימניה, בלי לקמט את הדף ובכל  זאת את לא זוכרת מלה במלה מה כתבת בדרך חזרה ל-י-ם. את מופתעת שהוא טרח לברר היכן ניתן למצוא אותך והוא תופס אותך פן תפלי ומבשר לך שחורחה נפטר שלשלום מסרטן קטלני. תודה רבה לך רבקה היקרה, לילה טוב.

השיר מתאר מפגש טעון בזיכרונות אהבה על רקע תל אביב. המילים, המבטים והמקומות מחזירים אותך לרגעים אינטימיים מהעבר, בהם הרגש חי גם כשהמילים עצמן נשכחות.

אהבה אמיתית חיה בזיכרון גם כשאינה נאמרת במילים – דרך רמזים, שתיקות, ומבט חוזר אחד.

תודה רבקה יקרה על השיר המעורר מחשבות על עבר והווה.

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

הודעה כזו דרמטית טרגית וכואבת. מרגש כיצד תיארת את הבילוי, הדרך לירושלים. שגרה מהנה ולפתע...

סוף עצוב

וואו רבקתי היקרה, 

קראתי פעם, קראתי פעמיים וגם פעם שלישית כי

כי קשה היה לי. 

פעם ראשונה הפסקתי ליד חלונות הראווה, שם רציתי להשאר כי

כי חששתי מההמשך.

אחר כך חלפתי איתך על פני חלונות הראווה והגעתי לאותו מפגש

מפגש טעון.

קשים לך הזכרונות, קשה המפגש.

ואני איתך באוטובוס בדרך לירושים, 

קיפלתי את קצהו של הדף בספר הזיכרונות שלך (אין לי סימניה, וגם אין לי כרטיס אוטובוס לשים שם)

והנחתי אותו בצד וחשבתי על הפגישה הזו שלך וזכרונות של אהבה שהייתה

וחורחה שנפטר מסרטן קטלני.

התמונה השלישית שהנחת בסיפורך, חשבתי לרגע

האיש צועד במעלה החץ המוביל אל השמש,

האם יגיע אליה או -

או שהוא יחליק ויפול ויגיע שוב אל נקודת ההתחלה של דרכו...

והאם יצא שוב לדרך חדשה?