מחר הוא יצטלם

לכל אחד מהאנשים שהזכרת יש תוכניות משלו. תודה רבה לך אודי היקר, שבת טובה.

לצערי הרב, זוהי מציאות חיינו, ורק אנו נוכל לשנות אותה.  בעיני, זו כוונה במשפט "עם כלביא יקום וכארי יתנשא", אם כי, מודה, שאל החצי השני של המשפט פחות מתחברת.
בכל מקרה, מתוך הטבח הנורא, שקרה לנו בשבעה באוקטובר, העם קם, התנער כארי, והחל פועל בכל עוזו למען הזקוקים. 
לעם הזה יש כוח להמשיך להראות את כוחו ורוחו העזה, עד שיבואו עלינו ימים טובים יותר, במהרה.

השיר מציג את הפער הכואב בין חיי היום-יום של אזרחים – ילדים  אחים של חטופים , אבות של חטופים ושל שכולים, משפחות שמתמודדות עם מצב בלתי נסבל וחלקן עם שכול ופציעות – לבין העולם הנוצץ, המתוקתק והמנותק של המנהיגות הפוליטית. בעוד העם כואב, נושא פצעים וזיכרונות – ההנהגה מצטלמת. יש כאן ביקורת חדה אך מרומזת על הניכור והפער שבין הציבור והעומדים בראשו, קריאה לאמפתיה, ראייה ונוכחות אמיתית במקום צילומים ריקים.

תודה אודי היקר על השיר  הנוקב והכואב.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

איך בכלל ההורים האלה מחזיקים מעמד. נורא ומכמיר לב. 

וביבי... כן, מה יש לומר.