שיר השבוע אחרי שהבנתי - חנה הילמן

אַחֲרֵי שֶׁהֵבַנְתִּי וּבָאָה בִּי  הַמַּשְׁמָעוּת הַפִּתְאוֹמִית,

בָּאָה אֶצְלִי הַמַּחֲלָה, שֶׁחוֹפֶרֶת בְּגוּפִי

תְּעָלוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁהַצָּרוֹת לָהֶן בַּיִת  .

 עַכְשָׁו  הֵן מְנַקְּזוֹת, 

מַשְׁקוֹת בִּי  חַיִּים  

אֲחֵרִים.

שיר קשה מאוד מבחינת התוכן

קשה וכואב.

הכותרת:

הכותרת שנבחרה לשיר היא על שם שתי המילים הפותחות אותו

מכאן הפכה הכותרת לחלק אורגאני אינטגראלי מהשיר עצמו. ובהיותה כזאת מומלץ

לתת לה להיות  כטון מוביל לשיר כולו ולחסוך את שתי מלות הפתיחה וזאת כדי למנוע כפילות.

אך זו שוב בחזקת המלצה.

המשפט  הפותח:

"וּבָאָה בִּי  הַמַּשְׁמָעוּת הַפִּתְאוֹמִית"

לא טוב ולא טוב בפתיחה

משלוש סיבות

א.      חסר משמעות כי אין דבר כזה  שהמשמעות היא מעין ישות שבאה לה או הולכת לה.  אין משמעות לשמה!

 משמעות היא התייחסות  לדבר מה. כמו למשל:  אין משמעות לתוכן הזה   אין משמעות לדבר

הדברים שאתה אומר אינם משמעותיים

לא מצאתי שום משמעות בדברים הריקים שאתה אמרת לי   וכד'

ב.      המשפט  אומנם שירי אפילו נאמר בפתוס  אך באמת ארוך מדי לפתיחת השיר הקצר.

ג.        "באה בי"  מצלצל  בנאלי משהו, ובשל  חוסר המשמעות של ההמשך קיימת נפילה של כל הפתיחה היפה שלך

שורה שניה:

בָּאָה אֶצְלִי הַמַּחֲלָה, שֶׁחוֹפֶרֶת בְּגוּפִי

אֶצְלִי פירושה של מלה זו לידי  אך לא בתוכי. מה עוד שיש כפילות בין המלה אצלי למלה בגופי (בין אם התכוונת שאצלי זה בתוכי ובין  אם לא התכוונת אז קיימת סתירה בין שבאה לידך לבין אותה מחלה באה לתוכך שאחת מן השתיים או בתוכך או לידך)

שימי לב שגם בשורה ראשונה את משתמשת במלה באה וכן חוזרת עליה גם כאן

הכוונה שלך היתה לתת זהות שונה או משמעות שונה לבאה הראשונה מול הבאה השנייה אלא  שכפי שאמרנו אין כל פשר ומשמעות לחלק השני של הפתיחה בשורה הראשונה. ולכן אין מקום לשתי "באה"

הלאה :

בָּאָה אֶצְלִי הַמַּחֲלָה, שֶׁחוֹפֶרֶת בְּגוּפִי

תְּעָלוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁהַצָּרוֹת לָהֶן בַּיִת  .

את בהחלט יכולה להשאיר זאת כך אך קיים סיכון סביר שהמילים   מחלה  וצרות יפילו את השיר בעיניי חלק מהקוראים וכל כך למה?

הַמַּחֲלָה  חופפת ל  שֶׁחוֹפֶרֶת בְּגוּפִי  וחשוב בשיר כזה שאינו לירי מעיקרו ואינו בנוי בתקבולת צלעות לתת עוצם למילים על ידי מניעת כפילויות וכאן דווקא ניכרת כפילות

כדאי לך לבחור או ב – "מַּחֲלָה"  או ב "חוֹפֶרֶת בְּגוּפִי "

גזרה שווה לגבי  המלה  צָּרוֹת  היינו מצפים שהשיר ידבר צרות  או יצעק אותן מבלי שיהיה צורך לקרוא להן בשמן.

יפה המלה   אֲרֻכּוֹת שבחרת בה. אינני יודע אם התכוונת לכך אך ארוכה  היא גם  הגדלת הפצע אותה שכבה בשר בריאה שמכסה עליו וגם  כמו שאומרים העלה ארוכה לו כלומר הבריא החלים. נרפא.

עם פירוש אמביוולנטי כזה למלה "ארוכות" את יוצרת הנגדה או מעין קרב פנימי בין המחלה החופרת, ההורסת על ידי בניית תעלות ארוכות מצופי צרות אך בו בזמן אותן תעלות ארוכות הן גם ארוכות בבחינת המשמעות השנייה של ריפוי והתרפאות.

אותו מאבק שמתאים יפה מאוד לסיום של השיר בו את מדברת על ניקוז מחד ונביעת מעיינות מים חיים חדשים מאידך.

ועל הסיפא הנה כאן בהמשך:

כמו כן לגבי הסיפא:

עַכְשָׁו  הֵן מְנַקְּזוֹת, 

מַשְׁקוֹת בִּי  חַיִּים  

אֲחֵרִים.

אז ממה נפשך?  אם הן מנקזות אז אינן  יכולות בו זמנית גם להשקות (ואת הרי נוקטת במלה עכשיו !)  ואם הן משקות אז אינן מנקזות.

ונניח שמדובר בפעולה אחר פעולה  אז אם הצרות מנקזות סביר להניח  שמשהו אחר כמו התקוות או הציפיות החיוביות  וכו'  ישקה ולא אותן צרות גם ישקו. הלא כן?

לא ברור גם מי הן שמנקזות?

אם הצרות מנקזות אז מה הן מנקזות האם את הצרות הישנות הן מנקזות?

ואם הצרות משקות,  פרדוכסלי לומר שהן משקות חיים אחרים הלא כן.

את בעצם התכוונת לומר שהפצעים הקי ימים  כתוצאה מהמחלה לאט לאט מגלידים

ההחלמה היא ייבוש ביצות הצרות, אך תוך כדי זה ניגלה בפניך עולם חדש  מעין מעינות מים חיים חדשים שנובעים מתוכך מעין התגלות חדשה.

אך קשה להבין זאת  מהשיר.

סיכום שיר יפה יש בו הרבה עומק ורגש שיר קשה מאוד אפילו מצמרר

אך כדי לתת לו את שראוי לו:  יש ללטש לעבד ולשפץ

זו כמובן דעתי ודעתי בלבד. מה שנראה לך קחי היתר זרקי לזבל כך מקובל כך נהוג.