גרגרי פרי

השיר מתאר זיכרון ילדות תמים אך גם את הרגע שבו התמימות נסדקת – כשמתחילה ההתבגרות. הילדים נהנים ממשחקים ופירות, אך ההתבגרות מביאה איתה שינוי רגשי וגופני, ואובדן התמימות.

המעבר מילדות לבגרות כרוך באובדן – של פשטות, של ריח התמימות, ושל עולם שבו הכול היה משחק. השיר מבטא נוסטלגיה ותחושת החמצה על התבגרות שלא התרחשה "בעיתה".

יפה כתבת צביקה היקר

יום שני מבורך ושקט

שמוליק

שורות של התפכחות כתבת, צביק יקר! כשגרגרי רימונים של ילדתנו התמימה מתחלפים ברימונים שגרגריהם מתפוצצים והורגים.  

תחת עץ הרימון בשכונה התלהטו ההורמונים של הנעורים. אתה בביישנותך לא היית חלק מזה ועל כך אתה מתבונן במעט אכזבה עתה.

אגב, עץ הרימון נתן ריחו הוא אחד השירים המוזרים. עץ הרימון לא מפיץ כל ריח. יש לי אחד כזה בגינה. 

אין הביישן למד..פספוס תקופת בגרות...ותחושת ההפסד היום..בוקר של אור ידידי היקר..

מבעוד מועד עטפתם כדורי רימונים בעיתוני על המשמר ישנים. הייתם חבורת ילדים, השתלולתם בחצר ביתך ולא התבגרת בעיתו ועץ הרימון לא נתן ריחו. תודה רבה לך צבי היקר, יום טוב.

להט פרי הרימון וניצני בשלות לאהבה

יופי

רגע המעבר מילדות לבגרות: תום הילדות נעלם בחטף כשחלק מהקבוצה עובר/ת שלב, וחלקה האחר נותר מאחור. רגעי תום מלווים בכאב חד של פיספוס והחמצה. שיר מתוק-מריר. שיר עם טעם של״עוד״. שיר שמחביא בחובו סיפור שטרם סופר.

יפה ומכמיר לב

.

וואי וואי וואי וואי וואי, צביקה יקר. 

הזכרת לי את ימי ילדותי: 

בבית הקיט היו לנו עצי רימונים (אגב: הם

לא מפיצים ריח כלשהו). הראשון והאחרון 

בהם סימנו את מגרש הכדורת (באולינג)

שאבי ואחיו בנו על-יד. 

ולשירך: 

פרק של גדילה, והתפתחות - והתפכחות, 

כתוב ברגישות, בגעגוע, בהשלמה. 

דיבר אליי. מאוד.

ואהבתי את שירך. מאוד.  

תודה רבה-רבה, צביקה יקר. <לב>

רבקה

---