מר חנניה

מעורר תהיות, מבטא דאגה: לחנניה היתה מכולת הכי מוצלחת בשכונה. הירקנים כעסו עליו הוא הוא ידע להשיג עבור תושבי השכונה כל מה שהם התקשו למצוא  וכי הוא היה אדם צעיר ונאה ונשים אהבו לפלטרט איתו ואשתו היתה מחייכת, הפרנסה פרחה, מי אומר שיגיעו הסופרמרקטים, מי היה אומר שיגיעו הקניונים. היום הוא בן 90 ועדיין יפה, נאנח ורואה - מי יודע על מה נאנח בגילו וכן מה או רואה. תודה רבה לך רבקה היקרה, ערב טוב.

.

תודה רבה-רבה על קריאה+תגובה, דני יקר. 

<לב>

רבקה

---

השיר מספר על מר חנניה, בעל מכולת מצליח ואהוד בשכונה, שעם השנים נאלץ לראות את עסקו נבלע מול עליית הסופרמרקטים והקניונים.

השיר מבטא נוסטלגיה לעבר פשוט ואנושי יותר, ומעורר מחשבה על מחיר הקדמה – אובדן קהילתיות, ייחוד אישי וערכים של פעם.

תודה רבקה יקרה על השיר הנוגע במיוחד המשפט המסיים:

"עַל מָה הוּא נֶאֱנָח-  וּמָה הוּא רוֹאֶה-"

יום שני מבורך

שמוליק

.

תודה רבה-רבה על קריאה+תגובה, שמואל יקר.

<לב>

רבקה

---

קינה על מקצועות שנעלמים מן העולם.
כמו החייט, השען, הזגג, הסנדלר, כך גם המכולתניק. חלפו עברו להם ימי הזוהר.
דור הולך ודור בא וחנניה, אנה הוא בא?

.

תודה רבה-רבה על קריאה+תגובה, חברה יקרה. 

<לב>

רבקה

---

איך נלקחה ממנו הפרנסה. דברים השתנו. והכאב שבו מדבר בשורה האחרונה, אפילו זועק. 

.

תודה רבה-רבה על קריאה+תגובה,

גליתי יקירתי האהובה. 

<לב>

רבקה

---

.

תודה רבה-רבה על קריאה+תגובה, צביקה יקר. 

<לב>

רבקה

---

את התמימות שחלפה לנצח הוא רואה ולכולנו זה עצוב

.

תודה רבה-רבה על קריאה+תגובה, אודי יקר. 

<לב>

רבקה

---

.

תודה רבה-רבה על קריאה+תגובה, אביה אהובה. 

<לב>

רבקה

---

מה

הוא רואה

מה שאבד

נשכח

אליפות של שיר געגוע

.

תודה רבה-רבה על קריאה+תגובה, אדם יקר. 

<לב>

רבקה

---

אוי רבקתי היקרה, זכרונות של פעם.

פעם המכולת הייתה מרכז השכונה, שם

התעדכנו ברכילות האחרונה, ואם בעל המכולת גם היה חתיך כזה,

אז

תמיד שכחנו משהו והיינו צריכות לשוב ולפקוד את המכולת...

כן, היו זמנים. ועכשיו הסופרים כבשו את המקום. אבל -

עצוב שאין בהם שום דבר אישי. 

מר חנניה שלך, הזכיר לי סיפור מחוייך מהימים ההם

ימים שאת החלב הביא החלבן. 

אני זוכרת, כשאחי נולד, החלבן הגיע אלינו, אמא שלי נגשה לקחת את החלב

ומוקי, התינוק בזרועותיה. החלבן הסתכל, אמר מזל טוב ואז הוסיף ואמר:

 מוזר, איך התינוקות בכל מקום כל כך דומים לי...

זהו רבקתי, ניסיתי להוסיף חיוך בימים קשים שעוברים עלינו.

וגם חיבוק שולחת לך, כזה כמו של פעם...

.

תודה רבה-רבה על קריאה+תגובה, נוריתי יקירתי, 

נוריתי היחידה. <לב> <חיבוק>

רבקה

---

גם כאן התבגרו האנשים

ואני זוכרת שהייתי צריכה להגביה את רגליי הקטנות להגיע לדלפק 

והיום הסופרים הקניונים גדולים 

ואנשים מבזבזים

היכן הפשטות והרווחה הנפשית שהיתה פעם