העין של הפופיק / [כחום היום ...] /

נלהב, מעורר תהיות: הפופיק הוא עיין, העיין השלישית, היא ממוקמת במרכז העניינים, היא רואה לפנינו, ראוי שלמד ממנה ואת תוהה האם הקניבלים שאכלו ממנו, האם השכילו ממנו ומה תלו צירו-רקמו על הפופיק שלהם ? השמש רותחת כמו הסיר שלהם וזה מציף אותך.

עין השלישית 

רואה בוחנת 

יודעת אינטואטיבית ה נעשה מסביבה 

הפופיק לדעתי 

תחושת בטן בריאה 

משם ניזון התינוק 

.

אני מקווה מאוד שלא נפגעת מדבריי, אלה

אהובה. פתאום, כחום היום, הרגשתי צורך 

להתבדח, לצחוק קצת, צחוק על עצמי,

תמיד רצינית, מאופקת. 

שלך, <לב>

רבקה

---

למה להיפגע 

מה פתאום 

העיקר שהחום עולה 

ואנחנו כותבים 

.

תודה! 

תודה רבה! 

<חיבוק + משקה קריר, אלה יקרה.>

רבקה

---

השיר עוסק בפופיק (הטבור) כמעין “עין שלישית” – נקודת מבט פנימית, סמל לקשר הראשוני לחיים ולזהות. את מעלה שאלות פילוסופיות ותרבותיות תוך שילוב של הומור, ביקורת ותחושת חום ולחץ (פיזי ונפשי).
הפופיק כסמל מזמין אותנו להתבוננות פנימית ולבחינה של תרבות, גוף וזהות. השיר קורא לנו לשאול, להתבונן – ואולי גם לצחוק קצת – על עצמנו מבפנים.

יפה כתבת רבקה יקרה

לילה טוב

שמוליק

הקורקבן, הפופיק והטבור - מחוברים אל האם. אל החיים. מכאן שאת מוצאת בזה חשיבות רבה יותר מן העין השלישית. 

סיר מבעבע! 

אכן רבקתי, לפופיק מקום של כבוד, הוא העין השלישית המאד חשובה.

לכן יצרו את חולצות הבטן, כדי שהפופיק ישאר חשוף.

לא חשבתי על זה, אבל בעקבות דבריך, כנראה אמא שלי הייתה מבשלת פופיקאלאך של עוף, כדי להעניק לנו - מבט מפוקח על העולם.

אז את רואה יקירתי, אם את מתבדחת קצת, אז גם אני. 

חם והביל במישור החוף, וזה משפיע.

כשאחבק אותך רבקתי היקרה, תוכלי להתכופף קצת ו...

להציץ לפופיק שלי. 

עם כל הכבוד לפופיק, מה בדבר העיניים בגב?
הן נעלבו, כי לא הוזכרו בשורותייך!
מלבד זאת .. הפעלתי מאוורר להניח דעתן!