לא סליחה אמא - ותודה לבר שנקר גרסייה

יפה ומרגש: אתה אומר לאמא שלך שלא רודפים אחרי ילד טועה ותועה ואין ממתינים עכשיו לסליחה כי מאוחר אבל במקום זה אתה מבקש שהיא תמשיך ללוות אותך לביה"ס בגיל שש. תודה רבה לך אודי היקר, יום טוב.

אינך זקוק לסליחה על המכות עם החגורה למרות שזה צרב את נפשך יותר מאשר את גופך. אך כרגע בהעדרה, אתה מבין איזו אישה מופלאה הייתה היא ואתה מתגעגע כל כך. 

חושפני ואמיץ. יש הורים שלא ראויים להיות הורים באמת

זיו

דרכי החינוך אז היו אחרות לפני שבעים שנה. אמי היתה מדהימה .נעקרה ממקומה וזה השפיע על חייה

.

עדיין כואב, משמיע את הכאב,

ומבקש השלמה. 

כל אמא באשר היא חולמת לקבל את שתי

השורות האחרונות בשירך מכל בן-בת באשר

הם. 

תודה רבה-רבה, אודי יקר. 

רבקה

---

הורינו לא היו מושלמים: השיר חושף באומץ את הפנים האמיתיות של מציאות הורית שלא הייתה רק חלב ודבש, אלא גם עונשים ומכות. ומותר לנו לזכור את הורינו כמות  מה שהיו. על הטוב ועל הרע.

שיר אמיץ. 

Dearest Bar

It was sufficent for me to see the word mother 

Thats why i decided to write about my mother.

Sorry if ... Dont feel bad!

אודי יקר,
אתה מתאר גדילה בבית עם חינוך שהיה מקובל לפני עשרות רבות של שנים. התאור שלך אינו זר לי. גם אצלינו היתה מתעופפת החגורה, אם כי יותר מתעופפת מאשר נוחתת.  אחותי ואני אפילו המצאנו שיר, כשהסתתרנו מאחורי הספה או רהיט אחר, ושלאמא היה קשה להגיע אלינו. ואגב, עד היום זוכרת המילים והמנגינה של השיר ההוא: "יא נקרע הגירטל'ה, גירטל'ה, גירטל'ה [גירטל'ה - כינוי חיבה לחגורה, בשפה הגרמנית].
לסיכום - אמנם אחותי ואני קיבלנו חינוך יקי-פרוסי נוקשה מאמא [כי היא נולדה באמפריה האוסטרו-הונגרית], אך גם ספגתי הרבה ערכים טובים, יכולות וכישורים שעוזרים לי בכל יום ויום.
אם שאלת עצמך מה בדבר אבי היקר, הוא היה איש עדין וכולו היה שקוע במחקריו ואמי היתה זו ש"לבשה המכנסיים" במשפחה על אף שבארונה לא היה, ולו זוג מכנסיים אחד!!