כל שנה

עצוב מאוד: למרות שהקיץ היא תקופה יפה של השנה, מנסיונך כואב יותר בו, לנוכח מבטים שאתה שולח לעבר געגועים של אחותך... תודה רבה לך אודי היקר, יום טוב. שכל קיץ יעבור לך רק בטוב.

בשורותיך יש תאור של חוויית הפרידה הרגשית, שנטמעת בכל קיץ מחדש, עם כאב שמבצבץ מתוך געגוע מתמשך. אתה מביט באחותך, או אולי בדמות קרובה שהולכת "אל מעבר לים", כלומר עוזבת, פיזית או נפשית.
היא "אורזת בגד אחר של זיכרון", כלומר, לוקחת עמה עבר משותף, רגעים שנטמעו בבגד, בגוף, בנפש.

אתה שר לעצמך את השיר "I'll never leave you", אך היא זו שכן עוזבת וזו אכזבה שקטה והבנת ההבדל בין הבטחה לבין המציאות.

 זה שיר שכולו געגוע עדין, פרידה איטית, והמתנה לאור שיחזור.
מרגש ופיוטי.

רך ועצוב ומלא צער וחרדה מפרידה שבחובה חשש שהיא סופית. וכל שנה שבה נפרדים כך מקרבת את הרגע הזה.

וכמו ילד ששורק באפלה, להבריח צללים , אתה שר ״אייל נבר ליב יו״, כשלא אתה העוזב..

דמעתי. ..

אהבתך אליה כה רבה. ביליתם נפלא יחד ועתה זמן פרידה (לזמן מה). כה עצוב. אך יש להתעודד, היא עוד תשוב. 

השיר מבטא כאב מתמשך של געגוע ודמויות עוזבות – במיוחד אחות שחוזרת לביתה שם מעבר לים. כל שנה מביאה איתה כאב נוסף, המתעורר דווקא בקיץ, וממשיך ללוות אותך גם בחורף, בלב כואב ומדשדש.

השיר מדגיש את מחזוריות העצב והגעגוע, ואת האופן שבו פרידה וזיכרון שזורים בעונות השנה. הוא משקף את התקווה לאביב רגשי מחודש, שבו אולי יתחדש החיבור או יירפא הלב.אולי כשיחזרו כל החטופים החיים והמתים כאחד.

שיר כואב ומרגש אך עם תקווה כתבת אודי היקר. התמונה שלך ואחותך יפה מאד. 

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק