אוגוסטה ויקטוריה

בחמש היא תחזור מאוגוסטה ויקטוריה והיא מעורערת קמעא, משורר זקן כותב עליה שיר, בעצמו לא ידע, הוא רוכן וכואבות עצמותיו. תודה רבה לך אודי היקר, שבת טובה.

שני קשישים.

שתי חוויות שונות: האחת-עייפה, באה בימים.

השני מבחין בכל ניע וזיו, מרגיש חר, לא מעורב. אבל כותב.

שיר מעורר תהיות....וטוב שכך!

 שבת שקטה אודי

השיר מתאר אישה שחוזרת מאוגוסטה ויקטוריה ומתמסרת לרגע של טיפול עצמי אינטימי, כמעט מקודש. המשורר הזקן מתבונן בה מרחוק, חש תשוקה, כאב וגעגוע.

 יופי, גוף וזמן נפגשים ברגע שברירי של כמיהה וקִרבה שאינה מושגת.

מעניין השיר אודי היקר

שבת מבורכת ושקטה 

שמוליק

מזהה בשורותיך כמיהה אינטימית, אולי בלתי ממומשת, שמתקיימת בתפר שבין גוף לנשמה, בין קדושה לתשוקה, בין נעורים לזִקנה. הכותב עומד מולה, מתבונן, משתוקק, כואב, ויודע שגם השיר לא יכיל את מלוא רגשותיו.
שאפו לשורותיך המרגשות.

הוא מתבונן בה, המשורר ומקדיש לה את השיר. יודע כי היא תוכל להתגבר על כל משבריה . 

ודמעות בעיניים

.

שיר רך, רך. 

תודה רבה-רבה, אודי יקר. <לב>

רבקה

---